יהודי, נוצרי ומוסלמי כתבו לוח שנה. מה יצא?

לוח השנה העברי

לוח השנה ביהדות (הידוע יותר בכינוי "הלוח העברי"), מבוסס אמנם על מהלך הירח, אך החגים היהודיים קשורים לעונות השנה. לדוגמה, התורה ציוותה על בני ישראל לחגוג את חג הפסח בחודש האביב: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם" (דברים טז, 1).

מכיוון ששנת הירח אינה תואמת את עונות השנה, קבעו חז"ל כי יש להאריך אותה מדי כמה שנים ולהשוות את אורכה לאורכה של שנת השמש. נקבע כי מדי כמה שנים מוסיפים לשנת הירח חודש נוסף – אדר ב. הוספת החודש מכוּנה "עיבּוּר", ושנה הכוללת 13 חודשים מכוּנה "שנה מעוּבּרת". כך יוצא שחג הפסח חל תמיד בעונת האביב, וכל שאר החגים חלים גם הם בעונות השנה המתאימות.

כיצד התפתחו שמות החודשים בלוח העברי

במקרא מצוּיָנים החודשים במספרים סידוריים – החודש הראשון, החודש השני, החודש השביעי וכו '. לדוגמה, בספר ויקרא כג 24, מצוּוִים בני ישראל: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:"

לכמה מן החודשים היו כינויים נוספים במקרא. לדוגמה, החודש שבו חל חג הפסח כּוּנה "חודש האביב".

בתקופת גלות בבל, במאה ה- 6 לפני הספירה, ניתנו לחודשי השנה שמות שהושפעו משמותיהם של החודשים הבבליים: תִשְׁרֵי, מַרְחֶשְׁוָן, כִּסְלֵו, טֵבֵת, שְׁבָט, אֲדָר, נִיסָן, אִייָר, סִיוָן, תַמוּז, אָב, אֱלוּל. חֵלק מהחודשים נקראים על שם אלים שעמֵי המזרח הקדום האמינו בהם: אֱלוּל, למשל, נקרא כך על שם האֵל אֵנְלִיל, ותַמוּז נקרא על שם האל דֵמוּזִי.
מאז המאות הראשונות לספירה קיים ביהדות לוח שנה קבוע, ובו מצוּין כל ראש חודש. ראשי החודשים נחשבים לימים חגיגיים, ולתפילת השחרית הנאמרת בהם מוסיפים תפילת מוסף ובה גם הבקשה:

"אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָווֹן […]"

לוח השנה הנוצרי

יסודו של לוח השנה הנוצרי – בלוח שנקבע באימפריה הרומית בשנת 45 לפני הספירה על ידי יוּלְיוּס קיסר, ונקרא על שמו: הלוח היוּלְיָאנִי. במאה ה- 16 נערך בלוח זה תיקון ביוזמת האפיפיור גְרֵגוֹרְיוּס ה- 13, ועל שמו נקרא הלוח המתוקן בשם הלוח הגְרֵגוֹרְיָאנִי.

שניים מן החודשים בשנה נקראו על שם קיסרים (יוּלי על שם יוּלְיוּס, ואוֹגוּסְט על שם יורשו אַוֹגוּסְטוּס). על פי הלוח היוּליָאני, החודש הראשון בשנה היה מַארְס (על שם אֵל המלחמה בתרבות הרומית), ושמותיהם של חלק מהחודשים מעידים על כך: ספטמבר משמעו 7 בשפה הלטינית, אוקטובר משמעו 8, נובמבר משמעו 9, ודצמבר משמעו 10. החודשים ינואר, פברואר, מאי ויוני נקראים על שם אלים שונים. ואילו השם אפריל, שמו של החודש החָל באביב, נגזר משורש לטיני שמשמעו "להיפתח", והוא קשור לפריחה המתרחשת באביב.

מכיוון שבזמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש חסרות שעות אחדות כדי למלא 365 יממות בדיוק – כל 4 שנים מוסיפים לשנה יממה אחת. כך נקבע שחודש פברואר, החודש האחרון בשנה, יעוּבּר כל 4 שנים ויהיה בן 29 יממות.

הקהילות הנוצריות שנוצרו באימפריה הרומית במאות הראשונות לספירה, קבעו את החגים והמועדים על פי הלוח היוּלְיָאנִי המקובל. עם זאת הן ערכו בו שינוי – מועד ראשית השנה הועבר לחודש ינואר.

כאמור, במאה ה- 16 הכניס האפיפיור גְרֵגוֹרְיוּס ה- 13 תיקון בלוח היוּלְיָאנִי. תיקון זה התקבל בארצות שאוכלוסייתן משתייכת לזרם הקתולי או לזרם הפרוטסטנטי של הנצרות. לעומת זאת בארצות שאוכלוסייתן משתייכת לזרם האורתודוקסי המשיכו להשתמש בלוח היוּלְיָאני עד תחילת המאה ה- 20, ורק אז אימצו את הלוח הגְרֵגוֹרְיָאני. בכנסייה האורתודוקסית הפועלת בארץ הקודש נוהגים עד היום על פי הלוח היוּלְיָאני.

עוצמתה הכלכלית והפוליטית של אירופה, והשתלטותן של ארצות אירופה על רוב חלקי העולם מאז המאה ה- 19, הביאו לידי כך שהלוח הנוצרי הגרגוריאני התקבל בכל העולם כלוח האזרחי, כלומר הלוח שעל פיו פועלים מוסדות המדינה והגופים הכלכליים ברוב מדינות העולם. במדינת ישראל, שרוב אוכלוסייתה יהודית, מציינים במסמכים הרשמיים הן את התאריך האזרחי והן את התאריך העברי. במוסדות המוסלמיים שבמדינת ישראל מציינים במסמכים את התאריך האזרחי ואת התאריך המוסלמי, וכך עושים גם במדינות המוסלמיות.

לוח השנה המוסלמי

שורשיו של הלוח המוסלמי, הנקרא גם "הלוח ההִגְ'רִי", נעוצים בלוח ערבי שהיה מקובל בתקופה הקְדַם -אִסלאמית, תקופת הגַ'אהִלִיָה. קביעת הלוח ההִגְ'רִי –הלוח המוסלמי -נעשתה על ידי החַ'לִיפַה השני עמראִבְּן אלחַ'טַאב, ששלט באומה המוסלמית בין השנים 644- 634.

שמותיהם של 12 החודשים בלוח ההִגְ'רִי הם: מֻחַרַם, צַפַר, רַבִּיע אַלְאַוַל, רַבִּיע אַלְאַחַ'ר, ג'וּמַאדַא אַלְאוּלַא, ג'וּמַדַא אַלְאַחִ'רַה, רַגַ'ב,שַעְבַּאן, רַמַדֿאן,שַׁוַאל, ד'וּ-אַלְקֵעְדַה, ד'וּאַלְחִגַ'ה.שמות אלה, מקורם בלוח הערבי הקְדַם-אִסלאמי.

ראש החודש בלוח המוסלמי נקבע כל פעם על פי התבוננות של שני עדים בירח. לעתים, בראשי חודשים שבהם קשה להבחין במוֹלד הירח, עשויים לחוּל שינויים בקביעת ראשית החודש ברחבי העולם המוסלמי. ובגלל הצורך בקביעת ראש החודש על ידי עדים, לא ניתן לקבוע במדויק את תאריכי החגים אלא רק לִצְפּוֹת את מועדם בקירוב.

בתקופת הגַ'אהִלִיַה היה נהוג לעבֵּר את השנה, אך באִסלאם נאסר עיבּוּר השנה. הקֻרְאַן מנמק זאת:

"עיבור השנה אינו אלא הוספה בכפירה, ויותעו בו הכופרים: שנה אחת יחללוהו ושנה אחת יקדשוהו, וכך לא יחרגו מן המספר שקידש אלוהים, אך יחללו את אשר קידש אלוהים. הם השתבחו במעשיהם הרעים, ואולם אלוהים לא ינחה את קהל הכופרים." (סוּרת ההצהרה [אלתַוּבַּה] – 9, פס ' 37)

מאחַר שעונות השנה נקבעות לפי שנת השמש, והשנה האִסלאמית אינה מותאמת לשנת השמש, אין המועדים והחגים של המוסלמים חלים כל שנה באותה עונה. בכל שנה הם מקדימים ב- 11 ימים בערך את התאריך שבו חלו בשנה שקדמה לה