כיצד התקבע יום כיפור כמדורת השבט?
התנועה הציונית הקפידה לזרוק לפח כמעט את כל מצוות התורה, או לחלופין לרוקן אותם ממשמעות דתית ולהעניק להם משמעות חילונית. היוצא מן הכלל הוא יום כיפור. בארי צימרמן מסביר מה הופך יום זה לחריג כל כך בנוף היהודי-ישראלי.
"נטישת אורח החיים הדתי במאות האחרונות הביאה יהודים רבים (בעיקר באירופה ושלוחותיה) להיאחז ביום הכיפורים כבסמל מרכזי לזהותם היהודית, וחילולו בפרהסיה נחשב לקריאת תיגר קיצונית או לסימן מובהק ליציאה מכלל ישראל. ולמרות זאת כמה מחשובי הסופרים שפעלו במוצאי תקופת ההשכלה ובדור התחייה (מנדלי , פיירברג , ברדיצ'בסקי) – במלחמתם בעולם הרבני – העזו לכלול ביצירותיהם תיאורים ביקורתיים שנגעו גם ליום הכיפורים . אלא שהם היו היוצאים מן הכלל: רוב הסופרים וההוגים, גם אלה שהיו שותפים לביקורת החריפה על העולם הרבני, נזהרו מלפגוע ביום הזה, ומקצתם אף נתנו ביטוי ליחסם העמוק כלפיו ביצירותיהם.
ואכן, מתקופת ההשכלה ועד ימינו, גם מי שמיעטו לקיים במהלך השנה את מנהגי הדת, חזרו פעם בשנה אל הקהילה המתפללת. וכך מרכזיותו של בית הכנסת במערכת סמליו של יום הכיפורים הביאה אליו, מצד אחד, יהודים רבים שלא פקדוהו במהלך השנה (ובאו אליו בעיקר לתפילות "כל נדרי" ו"נעילה") ומצד אחר, חילונים שלא היו מוכנים לקבל עליהם את טקסי יום הכיפורים לא מצאו דרך נאותה אחרת לציון היום הזה"