מהו הצליל שליווה את בריאת העולם?

העולם כמרקחה, משטרים עולים ונופלים כמו קוביות דומינו. שליט שאתמול נראה כמו סלע יצוק בכסאו נוטל את מטלטליו ונמלט בעור שיניו. מדינה שהשלווה והשקט הם שם נרדף לה, לפתע נרעדת כולה כאילו הפריעה לאיזה ענק עצבני בדרכו.

ולפעמים עוצרים ושואלים:

העולם הזה – שנולדנו אליו – עד כמה היסודות שלו חזקים?

העולם הזה – שנולדנו אליו – נועד לשקוט יום אחד?

העולם הזה, זה שאנחנו חיים בו ומפתחים אותו, הוא עולם טוב? רע? סתם עולם?

פילוסופים שואלים, פסיכולוגים שואלים, נערים וזקנים שואלים.

גם המדרש, בדרכו, מציב את השאלה (מדרש בראשית רבה פרשה יב):

"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד)

בְּהִבָּרְאָם

ר' אבהו בשם ר' יוחנן: בהא בראם,

מה הא זה – כל האותיות תופשין הלשון והא זה אינו תופס את הלשון,

כך לא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו

אלא "בִּדְבַר י"י … וכבר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"  (תהלים לג ו)

בְּהִבָּרְאָם

בהא בראם,

(משל) למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה

כך "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ

(איוב כו יא).

שאלות לדיון:

 האם הרעיון שביסוד העולם עומדת זעקה, שהעולם אינו יציב, אינו סותר תפיסות יסודיות ביהדות?

האם ניתן להציב פרשנות אלטרנטיבית למדרשים המובאים?