מהי צדקה (מר עוקבא והעני)

קריאה בסיפור התלמודי על מר עוקבא והעני (תלמוד בבלי כתובות סב ע"ב). משתתפים: העיתונאים גדעון לוי ומירב מיכאלי.

< 1 דקות

הפערים החברתיים ההולכים ומעמיקים בישראל, בין עשירים לעניים, מעוררים מחדש שאלה יהודית עתיקה: שאלת הצדקה.
במסורת היהודית התקבעה המוסכמה כי דרגת-הצדקה הגבוהה היא מתן-בסתר, אך בתלמוד ישנו סיפור המערער מוסכמה זו: סיפורו של איש עשיר שנידב-בסתר מכספו לעני שגר בשכונתו, בשעה שאשתו של עשיר זה יצרה קשר אישי עם העני וכיבדה אותו במזון.
בתכניתנו, נשאלו מרב מיכאלי וגדעון לוי אם יש, לדעתם, הבדל בין התייחסותם של גברים לבין התייחסותן של נשים למצוקות-הזולת, ואם מתן-בסתר עדיף, בעיניהם, על-פני מתן בגלוי. מעבר לשאלות פרטניות אלו, הביעו שניהם התנגדות לעצם מושג ה"צדקה", משום שהוא מנוגד, לדעתם, למושג ה"צדק" – כלומר לרפורמה החברתית שתבטל את הפער החברתי (ובלאו הכי, את הצורך במעשי-צדקה).

מקור נלמד:  תלמוד בבלי כתובות סז ע"ב.
משתתפים: גדעון לוי, מירב מיכאלי.

הטקסט הנלמד:

מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה
דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא
יום אחד אמר:
איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא
ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא
אתיא דביתהו בהדיה
כיון דחזיוה דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו
רהוט מקמיה עיילי לההוא אתונא דהוה גרופה נורא
הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא
אמרה ליה דביתהו
שקול כרעיך אותיב אכרעאי
חלש דעתיה אמרה ליה אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי

תרגום:

מר עוקבא היה עני בשכנותו,

והיה רגיל בכל יום לזרוק לו ארבעה זוזים בצינור הדלת.
יום אחד אמר:
"אלך אראה מי עושה לי אותה טובה."
אותו יום התאחר מר עוקבא בבית-המדרש,
באה אשתו יחד איתו.
כיוון שראה העני שהיטו עצמם לדלת, יצא אחריהם.
רצו מלפניו, נכנסו לתנור לוהט.
נכוו רגליו של מר עוקבא.
אמרה לו אשתו:
"תן רגליך על רגליי."
חלשה דעתו.
אמרה לו:
"אני מצויה בתוך הבית והנאתי קרובה."