מועדים מרכזיים בשלוש הדתות

ימי השנה נחלקים בשלוש הדתות ל- 2 סוגים: ימי חול (שהם מרבית ימות השנה), והימים המקודשים. ביום המקודש השבועי כבר דנו בשער הראשון של הספר, ובשער זה נדון בימים המקודשים השנתיים – המועדים.

המוֹעדים הם ימים קבועים שבהם מתוועדים בני שלוש הדתות עם משפחותיהם ובני קהילתם בתפילות ובטקסים המקַרבים אותם אל האל. למועדים השונים יש משמעויות רבות: כולם מבטאים את כְּפִיפוּתוֹ של האדם לאל; חלקם ימי שמחה, וחלקם ימי אֵבֶל; חלקם מציינים אירועים חשובים בתולדותיה של הדמות המרכזית בדת ובתולדותיה של קהילת המאמינים; וחלקם מקשרים את עבודת האל לעבודת האדמה.

המועדים המרכזיים ביהדות

• ראש השנה: חל בא ' -ב ' בחודש תשרי, ומציין את ראשיתה של שנה חדשה.
• יום הכיפורים: חל בי ' בתשרי, ומציין את קביעת גזר הדין השנתי של כל אדם.
• סוכות: חל בט"ו -כ"א בחודש תשרי, ומציין את מגוריהם של בני ישראל בסוכות, כלומר במבנים זמניים, בעת יציאתם ממצרים. בתורה צוּוּ בני ישראל לעלות לרגל בימי החג לבית המקדש בירושלים.
• הוֹשַׁעְנָא רַבָּה: חל בכ"א בחודש תשרי, ובו עם ישראל מבקש שהשנה החדשה תהיה מבורכת בגשמים רבים.
• שמחת תורה: חל בכ"ב בחודש תשרי. מציין את סיום הקריאה השנתית בתורה, ואת תחילת הקריאה בתורה מחדש.
• חנוכה: חל בכ"ה בחודש כסלו ועד ג' בחודש טבת. מציין את ניצחון המכבים על השלטון היווני במאה ה- 3 לפני הספירה, ואת העצמאות המדינית שהשיגו.
• פורים: חל בי"ד בחודש אדר (בירושלים ובכמה מקומות נוספים – בתאריך ט"ו באדר), ומציין את הצלת יהודי פרס ומָדַי במאה ה- 4 לפני הספירה.
• פסח: חל בי"ד-כ"א בחודש ניסן, ומציין את יציאתם של בני ישראל ממצרים. בתורה צוּוּ בני ישראל לעלות לרגל בימי החג לבית המקדש בירושלים.
• שבועות: חל בו' בחודש סיוון, ומציין את קבלת התורה בהר סיני. בתורה צוּוּ בני ישראל לעלות לרגל בימי החג לבית המקדש בירושלים.
• תשעה באב: כשמו, חל בט' בחודש אב. זהו יום אֵבֶל המציין את חורבנם של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני.

המועדים המרכזיים בנצרות

• תקופת ההכנה לבואו של יֵשוּע (אַדְוֶונְט): חלה הָחֵל ביום הראשון הרביעי לפני חג המוֹלד, ו – הָחֵל ב- 15 בנובמבר, ועד חג המולד. ההכנות מציינות את הציפייה לבואו של יֵשוּע.
• חג המוֹלד: בזרם הקתולי ובזרם הפרוטסטנטי חל ב- 25 בדצמבר, ובזרם האורתודוקסי (בארץ הקודש) חל ב- 7 בינואר. מציין את לידתו של יֵשוּע.
• חג ההתגלוּת (אֶפִּיפַנְיָה): בזרם הקתולי ובזרם הפרוטסטנטי חל ב- 6 בינואר, ובזרם האורתודוקסי (בארץ הקודש) חל ב- 19 בינואר. מציין את התגלות טבעו האלוהי של יֵשוּע לבני האדם.
• צום הארבעים: חל 40 יום לפני חג הפַּסְחָא, ומציין את 40 הימים שבהם צם יֵשוּע במדבר.
• יום ראשון של כפות התמרים: חל ביום ראשון, שבוע לפני חג הפַּסְחָא. מציין את כניסתו החגיגית של יֵשוּע לירושלים, שבה התקבל על ידי חסידיו בכפות תמרים.
• יום חמישי הקדוש: חל ביום חמישי שלפני הפַּסְחָא, ומהווה זֵכֶר לסעודתו האחרונה של יֵשוּע עם תלמידיו.
• יום שישי הקדוש: חל ביום שישי שלפני הפַּסְחָא, ומציין את יום צליבתו של יֵשוּע.
• פסחא: חל באחד מימי ראשון שבין סוף חודש מארס לתחילת חודש מאי (לרוב בשני תאריכים שונים – האחד של הזרם הקתולי והזרם הפרוטסטנטי, והאחר של הזרם האורתודוקסי). מציין את תחייתו של יֵשוּע.
• יום עלייתו של יֵשוּע לשמים: חל ביום ה- 40 לאחר הפַּסְחָא, ומציין את עלייתו של יֵשוּע השָמַיְמָה.
• יום החמישים (פֶּנְטֶקוֹסְט): חל ביום ה-50 לאחר הפַּסְחָא. מציין את ירידתה של על 12 השליחים, ואת יציאתם למפעל הפצת הנצרות.

המועדים המרכזיים באסלאם

• ראש השנה ההִגְ'רִית (רַאס אלסַנַה אלהִגְ'רִיַה): חל ביום הראשון בחודש מֻחַרַם, ומציין את הגירת מ לאלמַדִינַה.
• יום הולדתו של הנביא מֻחמד (אלמַוְלִד אלנַבַּוִי אלשַׁרִיף): חל ביום ה- 12 לחודש רַבִּיע אלאַוַל, ומציין את הולדתו ומותו של הנביא, החלים באותו יום.
• חג עליית הנביא השָמַיְמָה (לֵיל אלאִסְרַאא' ואלמִעְרַאג'): חל ביום ה- 27 לחודש רַגַ'ב, ומציין את מסעו הלֵילִי של הנביא מֻחמד ממכּה לירושלים ומירושלים לרקיעים העליונים של השמים.
• צום הרַמַדַֿאן: צום החָל בימי חודש הרַמַדַֿאן.
• ליל הגוֹרָלוֹת (לַיְלַת אלקַרְר): חל בלילה ה- 27 של חודש הרַמַדַֿאן, ומציין את ההתגלות הראשונה לנביא ואת קביעת גזר דינו השנתי של כל אדם.
• חג שבירת הצום (עִיד אלפִטְר): חל בימים 3- 1 בחודש שַׁוַאל, ונקרא גם "החג הקטן". מציין את סיום צום הרַמַדַֿאן.
• העלייה לרגל (אלחַג'): חל בימים 10- 8 בחודש ד 'וּ אלחִגַ 'ה, ומציין את ימי העלייה לרגל למַכַּה.
• חג הקורבן (עִיד אלאַרְֿחַא ): חל בימים 13- 10 בחודש ד'וּ אלחִגַ'ה, ונקרא גם "החג הגדול". מציין את נכוֹנוּתוֹ של אברהם להקריב את בנו במצוַות האל, ואת סיום החַג'.

מועדים המיוחדים לזרם השיעי

באִסלאם מציין כמה מועדים נוספים:

יום העַאשׁוּרַאא': חל ביום העשירי בחודש מֻחַרַם. בראשית האִסלאם חלה בו חובת צום, וכיום הוא צום רְשוּת . בזרם השִיעִי – מציין אֵבֶל על רצח חֻסֵין אִבְּן עַלִי.

עַ'דִיר חֻ'ם: חל ביום ה- 18 לחודש ד'וּ אלחִגַ'ה. לפי המסורת השיעית – מציין את האירוע שהתרחש בנווה מדבר בשם עַ'ִדיר חֻם, המקום שבו הכריז מֻחַמַד על עַלִי כעל יורשו החוקי.
בלוח השנה הדתי ישנם חגים העומדים בפני עצמם, כגון: חג החנוכה ביהדות, יום כל הקדושים בזרם הקתולי בנצרות, וראש השנה ההִגְ'רִית באִסלאם. לעומת זאת, בכל אחת מהדתות קיימים חגים ומועדים הבאים ברצף ויוצרים יחד מכלול בעל משמעות משותפת. כך ביהדות קשורים זה לזה כמה חגים המתקיימים בחודש תשרי – ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות, הוֹשַׁעְנָא רַבָּה ושמחת תורה; וההכנה לקראתם מתקיימת לפניהם, בימי חודש אלול. בנצרות קשורים זה לזה חג המוֹלד וחג ההתגלוּת, וההכנה לקראת חג המולד מתקיימת בתקופת האַרְוֶונְט. ובאִסלאם קשור צום חודש הרַמַדַֿאן לחג שבירת הצום, הבא מיד אחריו.