מחלקת אבדות ומציאות
כיצד מכריזים על אבדה? עד כמה יש להתאמץ בכך? המשנה והתלמוד עוסקים בכך.
המשנה במסכת בבא מציעא פרק ב מציגה מחלוקת בנוגע למשך הזמן שבו על אדם להכריז על אבדה.
לדעת רבי מאיר אדם צריך לדאוג לכך ששכניו ידעו על האבדה ותו לא.
לדעת ר' יהודה משך הזמן הוא ארוך הרבה יותר – שנה. היות שלדעת ר' יהודה ההכרזה היא בירושלים במשך שלושה רגלים.
מקריאת המחלוקת במשנה נראה שר' יהודה ור' מאיר נחלקים בדעותיהם בקשר לעד כמה יש להתאמץ באיתור המאבד – ר' מאיר מסתפק בהכרזה באזור שבו נמצאה האבדה, ואילו ר' מאיר דורש להגיע לחוג רחב ככל האפשר.
בתלמוד מובאת ברייתא שבה מוצגות שתי הדעות לא כמחלוקת אלא כתהליך היסטורי שבו בעקבות אילוצים הצטמצמה חובת ההכרזה.
לפניכם המקורות וקישור למצגת המבהירה את מבנה הסוגיה.
משנה מסכת בבא מציעא פרק ב משנה ה
ועד מתי חייב להכריז?
עד שידעו בו שכניו, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: שלושה רגלים
ואחר הרגל האחרון שבוע ימים,
כדי שילך לביתו שלושה ויכריז יום אחד.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כח, עמוד ב
תנו רבנן בראשונה כל מי שמצא אבדה היה מכריז עליה שלושה רגלים
ואחר רגל אחרון שבעת ימים כדי שילך שלושה ויחזור שלושה ויכריז יום אחד.
משחרב בית המקדש שייבנה במהרה בימינו
התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות
ומשרבו האנסים
התקינו שיהו מודיעין לשכניו ולמיודעיו ודיו
מאי משרבו האנסין?
דאמרי אבידתא למלכא
תנו רבנן אבן טוען הייתה בירושלים
כל מי שאבדה לו אבדה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבדה נפנה לשם.
זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה
וזו היא ששנינו
צאו וראו אם נמחת אבן הטוען