נשים בישראל והזכות לשוויון
בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל הוצהר על שוויון מלא בין כל האזרחים - בלא הבדל דת, גזע או מין. אף על פי שחל שיפור ניכר במעמדן של נשים, ההצהרה עדיין אינה מיושמת במלואה...
נשים בישראל, חוקים והזכות לשוויון
בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל הוצהר על שוויון מלא בין כל האזרחים – בלא הבדל דת, גזע או מין. אף על פי שחל שיפור ניכר במעמדן של נשים, ההצהרה עדיין אינה מיושמת במלואה, ונשים עדיין סובלות מחוסר שוויון בינן לבין הגברים.
עובדות המטבח, קיבוץ גבעת חיים מאוחד (1950-1940) I צלם: אוטו גיל
*נשים בחברה היהודית:
זכויותיהן של נשים יהודיות בישראל היו לכאורה שוות לזכויות הגברים עוד בטרם קום המדינה. החלוצות שעלו ארצה בתנועות הציוניות השתתפו יחד עם הגברים בבנייה, בסלילת כבישים, בייבוש ביצות ובשמירה על היישובים. אך נוסף על כך המשיכו החלוצות למלא גם את תפקידי הנשים "המסורתיים", כמו בישול, כביסה וטיפול בילדים. מעטות מהנשים נמצאו במוקדי ההחלטות וההשפעה. לאחר מאבק קיבלו הנשים את זכות הבחירה למוסדות היישוב. עם קום המדינה חתמו שתי נשים על מגילת העצמאות: גולדה מאיר, נציגת תנועת העבודה, ורחל כגן, נציגת מפלגת הנשים. כשקמה המדינה נחקקו חוקים נוספים שנחשבו כשוויוניים, כמו חוק גיוס חובה לצה"ל (1949) שחייב גם גיוס נשים. בשנת 1951 נחקק חוק שיווי זכויות האישה, שמבטיח את השוויון בפני החוק, את זכות הקניין של אישה נשואה ואת האפוטרופסות הטבעית המשותפת של ההורים על ילדיהם.
אולם עברו שנים רבות עד ש"מיתוס השוויון" נופץ, והסתבר שהחברה הישראלית רחוקה ממצב של שוויון זכויות מלא לנשים. בשנות השבעים של המאה העשרים, בעקבות התעוררות התנועות לזכויות האדם בעולם, קמו גם בישראל תנועות פמיניסטיות שהצביעו על מוקדי האפליה והדיכוי של נשים בישראל.
התנועות לזכויות הנשים הביאו להכרה באפליה בעבודה, בצבא, בכלכלה ובפוליטיקה. ארגוני נשים מחו על האפליה בין גברים לנשים בחוקי הנישואין הדתיים – שעל פיהם נישאים זוגות בני כל הדתות בישראל. נוספו עליהם ארגונים שנאבקו באלימות נגד נשים (גם במשפחה), באונס ובהטרדה מינית. ארגוני הנשים הצביעו על פגיעה בנשים בפרסומות ובספרי הלימוד. בכנסת הוקמה הוועדה לזכויות האישה. בעקבות התעוררות זו נחקקו בישראל כמה חוקים המקדמים את השוויון כמו חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד וחוק שוויון זכויות בעבודה.
*נשים בחברה הערבית בישראל:
בשלושים השנים האחרונות חל שינוי במעמדה של האישה הערבייה בישראל, והיא צברה הישגים מרחיקי-לכת בהשוואה למעמדה עד לאמצע שנות השמונים. נשים ערביות בישראל נמצאות בתהליך היפרדות מתפקידיהן השוליים והנשיים-מסורתיים, הפכו למשתתפות פעילות יותר בקבלת ההחלטות במשפחה ובחיים הציבוריים, תחומים שבעבר נמנעה מהן הגישה אליהם. שינויים אלה אפשרו לנשים להגיע להשכלה גבוהה ולעצמאות כלכלית, והייתה לכך השפעה חברתית ופוליטית עליהן.
ואולם נשים בחברה הערבית עדיין מתמודדות עם חסמים חברתיים, משפחתיים ודתיים שמונעים מהן לממש את זכותן לחופש ולשוויון זכויות אמיתי.
בכל העולם הערבי מתקיימת הבעיה של רצח נשים בגלל "חילול כבוד המשפחה". על-פי האיסלאם, האישה מחויבת בנאמנות לבני משפחתה יותר מאשר לכל אדם אחר, ועל כן היא גם מחויבת לשמור על כבודה של המשפחה המורחבת בעיני החברה. פגיעה בכבוד המשפחה תבוא לידי ביטוי בלבוש לא צנוע, ניאוף, הריון מחוץ לנישואין ואי ציות לחוקי הדת. כל אלה עלולים לעלות לאישה בחייה.
בעיה נוספת היא מוסד הפוליגמיה (גבר נשוי ליותר מאישה אחת) המוסיף להתקיים בקרב הבדואים: אף על פי שהחוק אוסר על פוליגמיה ומטיל עליה עונש של חמש שנות מאסר, התופעה עדיין קיימת, במיוחד במשפחות בדואיות (32%-12% מן המשפחות הבדואיות הן פוליגמיות).
נשים ערביות נוטות להישאר בבית יותר מנשים יהודיות. הסיבה המשוערת לכך היא ריבוי הילדים במגזר הערבי ומחסור במקומות עבודה מתאימים סמוך למקום המגורים. בנוסף, הנשים הערביות מתקשות לשכנע את בן-הזוג ואת המשפחה המורחבת שיציאתן לעבודה חיונית לכלכלת הבית ואינה פוגעת בכבוד המשפחה; החברה הכפרית עדיין מתקשה להסתגל לנשים נוהגות, עובדות מחוץ לכפר, עצמאיות כלכלית ועוסקות בעיסוקים שאינם נחשבים כנשיים; ובשוק העבודה הן ייתקלו במעסיקים שמוכנים להעסיק אותן אבל לרוב ישלמו להן שכר מינימום ואף פחות. וכמובן, החברה הישראלית עצמה מהווה חסם גדול בפניהן – עקב מחסום השפה ובגלל הרתיעה מהעסקת ערבים בכלל.
במדינת ישראל כיום, נשים ערביות נמצאות בתחתית הסולם בשיעור השתתפותן בכוח העבודה, וכן בתחתית סולם השכר של העובדות השכירות (בשנת 2009, 19% בלבד מהנשים הערביות מועסקות, לעומת 56% מהנשים היהודיות).
נשים ערביות סובלות גם מתת ייצוג פוליטי. כך למשל, מאז קום המדינה נבחרו לכנסת רק שלוש נציגות ערביות. במהלך 50 שנה לא נבחרו יותר מ-12 נשים ערביות לחברות מועצה מקומית. מתוך 200 דירקטוריות בחברות ציבוריות בשנת 2006, רק 13 נשים ערביות מכהנות כדירקטוריות – ומהוות כ-6.5% בלבד מכלל הדירקטוריות.
מדברים אלה עולה כי גם כיום אי אפשר לדבר על שוויון מלא בין נשים יהודיות וערביות לבין גברים בישראל. הנתונים מראים כי:
נשים ככלל מהוות 50% מכוח העבודה בישראל אך משכורתן הממוצעת עומדת על כ-64% בלבד מגובה המשכורות המשולמות לגברים.
70% ממקבלי שכר מינימום במשק הן נשים.
הפער הכלכלי המתרחב מחריף את מצוקת העוני של קבוצות חלשות בישראל, במיוחד אצל נשים. מספר רב של אמהות חד-הוריות, נשים מבוגרות, ערביות, יוצאות אתיופיה ומדינות חבר העמים, סובלות מאבטלה, עוני ובריאות לקויה.
החלת הדין הדתי על דיני אישות בישראל פוגע בזכותן של נשים להתחתן עם בחיר לבן ולזכות בגט על-פי רצונן.
1 מתוך 3 נשים בישראל מוטרדת מינית לפחות פעם אחת בחייה.
"תקרת הזכוכית"1 בצבא בולמת את קידומן של קצינות לדרגות גבוהות יותר.
נשים ערביות סובלות מאפליה כפולה: כמיעוט לאומי וכמיעוט מגדרי
העדר ייצוג מספק במערכת הפוליטית: כיום יש בכנסת 22 חברות כנסת, וזהו המספר הגבוה מאֵי פעם.
נתונים אלה מראים כי גם במאה ה-21, המאבק על שוויון זכויות לנשים בישראל עדיין לא תם.
*ארגונים העוסקים בזכות השוויון לנשים:
נזכיר חלק מהארגונים העוסקים בזכות השוויון לנשים בישראל:
1. נעמת: "נעמת" היא תנועת הנשים הגדולה בישראל. מטרותיה הן לקדם את מעמד האישה בישראל ולהביא לשינוי המדיניות החברתית, לקראת השגת שוויון בין נשים לגברים במשפחה, בעבודה, בחברה ובכלכלה. קראו עוד על הארגון באתר האינטרט של "נעמת".
2. ויצו: "ויצו" היא תנועה ציונית בינלאומית א-מפלגתית של נשים מתנדבות. מטרותיה הן לקדם את מעמד האישה בישראל באמצעות חקיקה, פיתוח מנהיגות ומודעות אישית וחברתית. ויצ"ו חותרת לצמצום פערים חברתיים וליצירת קשר בין נשים יהודיות בארץ ובתפוצות. קראו עוד על הארגון באתר האינטרנט של "ויצו".
3. כַּיַיאן: עמותת כַּיַיאן מבטאת את הקולות השונים של קהילת הנשים הערביות בישראל. מטרת הארגון היא לעודד נשים ערביות ליטול תפקיד פעיל במרחב הפרטי והציבורי כאחד ולתרום מניסיונן ומתפיסת עולמן למען הכלל. קראו עוד העמותה באתר האינטרנט של "כַּיַיאן".
4. שדולת נשים בישראל: שדולת הנשים בישראל הוקמה בשנת 1984 כגוף עצמאי ובלתי מפלגתי, הפועל למען קידום מעמד האישה באמצעות חקיקה, לובי בכנסת והעלאת מודעות ציבורית, חינוך ומחקר. קראו עוד על זכויות נשים במאמר "זכויות נשים בעבודה בישראל".
5. תנועת "אחותי – למען נשים בישראל": התנועה פועלת למען נשים מאוכלוסיות מוחלשות ויחד אִתָן. את התנועה הקימו פְּעִילוֹת פמיניסטיות מזרחיות, שמטרתן הייתה להעלות על סדר היום הציבורי נושאים של צדק כלכלי וחברתי לנשים. קראו עוד הארגון באתר האינטרנט של תנועת "אחותי".