סיפורה של בלה פרוינד

תולדותיה

פרוינד נולדה בבית חרדי-חסידי וציוני. במלחמת העולם השנייה הובלו הוריה למחנה עבודה בכפיה והשמדה באושוויץ. הם ניצלו, עלו לארץ ישראל והתיישבו במושב ליד ירושלים; אביה שירת בצה"ל. בלה נישאה לאברהם פריינד, בנו של רבי אשר פריינד. לבני הזוג נולדו שמונה ילדים. במקצועה היא עובדת סוציאלית ויועצת נישואין, ומתגוררת בשכונת מקור ברוך בירושלים.

האירוע בו התפרסמה

ב-12 במאי 1993 דקר עדנאן אלאפנדי, מחבל פלסטיני בן 21 ממחנה הפליטים דהיישה, שני ילדים יהודים ליד שוק מחנה יהודה. לאחר האירוע דלק המון זועם אחר המחבל. לבסוף נתפס המחבל בחניון. יריות נורו, המחבל שכב על הקרקע, וההמון היכה אותו נמרצות. פרוינד, שעברה במקרה במקום, ראתה את המקרה, הצליחה להסתנן בין האנשים ולהגיע אל המחבל. היא גוננה עליו בגופה, בעת שאנשים כינוה: "אוהבת ערבים!", בעטו בה, היכו אותה באגרופיהם, ואחד אף צרב את עורה בסיגריה. אמו של אחד הילדים הפצועים קיללה אותה; ומאוחר יותר אמרה כי זעמה על פרוינד גדול מזעמה על המחבל. לבסוף, כעבור 27 דקות, הגיעה המשטרה למקום ועצרה את המחבל.

תגובות ופעילות ציבורית בעקבות האירוע

המעשה של פרוינד זכה לשבחים אך גם לביקורת, ועורר פולמוס ציבורי והדים בינלאומיים. בין היתר, (ע"פ טענת עיתון אמריקאי) פסק הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב הראשי לישראל, כי מאחר שהמחבל לא היווה עוד סכנה הרי שפרוינד נהגה כהלכה.‏‏. כעבור כחודש אמרה פרוינד בראיון לעיתון ניו יורק טיימס:

"אכן, הערבי דקר ילדים. למרות זאת, כיהודים – בני העם הנבחר, עלינו לקחת נשימה עמוקה בטרם ניטול את החוק לידינו. אנשים זעקו לעברי אחרי הדקירה: "עין תחת עין!", אך זהו נושא קריטי של דיני נפשות, שבעבר היו מוכרעים על ידי חברי הסנהדרין".

כעבור שנה קיבלה פרוינד פרס על התנהגותה מארגון "The Society for a Better Israel".

בשנת 1997 יסדה פרוינד, בצוותא עם אילנה רביד, את ארגון "שילוב", שנועד להוות ארגון-גג לכל הארגונים הפועלים בתחום הסובלנות וקירוב הלבבות בין חרדים וחילונים בישראל. "ירושלים לא חרבה משום שאנשים חדלו לכבד את השבת, אלא משום שלא כיבדו אחד את השני", אמרה בראיון ביחס לפעילותה בארגון. על הימנעות החרדים משירות בצה"ל אמרה פרוינד כי "הצבא הוא סוגיה קשה. אני מבינה כיצד אנשים מרגישים ביחס לאלה שאינם משרתים, דתיים ושאינם דתיים", וזיהתה את עצמה פוליטית עם מפלגת "אגודת ישראל.‏‏

בשנת 1999 הצטרפה פרוינד להנהגת היוזמה קצרת הימים בראשות עופרה מאירסון להתמודדות בבחירות לכנסת החמש עשרה בראש מפלגת הנשים "ייצוג שווה".

ב-2001 איבדה פרוינד חבר קרוב בפיגוע בעטרות. בעקבות הפיגוע אמרה בראיון ל-ynet ‏‏שאינה מצטערת על שהגנה על המחבל שמונה שנים לפני כן, מפני ש"אנחנו לא כמוהם".

להקת "הדג נחש" כללה באלבומה "לזוז" שיר בשם "בלה בליסימה", שנכתב בעקבות האירוע. מן השיר עולה, כי חברי הלהקה משבחים את המעשה של בלה פרוינד,‏‏ ומצרים על כך שדמותה נשכחה מן הזיכרון הציבורי. לימים, נדפס השיר בספר בהוצאת משרד הביטחון ‏‏

בשנת 2005, בעקבות הלינץ' בשפרעם, כתב העיתונאי עוזי בנזימן: "בניגוד לבלה פרוינד, לא נמצא בשפרעם אדם אחד שישכב על הרוצח הכפות, עדן נתן זדה, וימנע בכך את הלינץ' שביצעו בו תושבים נסערים."‏