עושים פרצוף

במצרים העתיקה הנציחו בעזרת המסיכות את המת וכללו בהן את שיערו או את שיניו, ביוון העתיקה הן היו חלק מ"חגיגות פריצות" ובמאה ה-18 ניסו פשוטי העם לשדרג בעזרתן את מעמדם החברתי. המסיכה, קווים לדמותה

מסיכות עתיקות ומודרניות מהאוסף של ד"ר פנינה פלר I  תצלום: סבסטיאן שיינר

והרי החדשות: אין לנו בעלות על פורים. פעולת ההתחפשות היא תופעה שחוצה לא רק תרבויות אלא גם תקופות היסטוריות שונות. ד"ר פנינה פלר, חוקרת תרבויות קדומות מ"מכון שכטר למדעי היהדות" בירושלים, שמתהדרת באוסף מסיכות רב-יבשתי בן כ-400 פריטים, מגלה שפעולת ההתחפשות וחבישת המסיכה נהוגה כבר אלפי שנים בקרב תרבויות קדומות יותר וקדומות פחות. לא תמיד לצורך התחפשות.

ראשית, מסבירה פלר, "המילה מסיכה נולדה ממילים כגון 'לסוכך' ו'שמיכה', והכוונה היא לפעולה של הסתרת הזהות, כשמצד שני, היא מסייעת דווקא בחשיפת הזהות הפנימית. אצל היפנים, לדוגמה, נהוג לומר "להלביש פנים", וזו הסיבה שהמסיכות היפניות לבנות כשעל החובש אותן מוטלת המשימה 'להעניק להן זהות'".

"למעשה", מסבירה פלר, "המסיכות היו תמיד חלק מהתרבות האנושית, והמסיכות הראשונות שנמצאו נוצרו לפני 9,000 שנה". הן נעשו מגיר, אגב. לדברי פלר, אחד השימושים הבולטים של המסיכה בהיסטוריה האנושית הוא הנצחת המת. "במצרים העתיקה, למשל, התקיימה האמונה שנפש הנפטר חוזרת להשתכן בביתה לאחר מותו של האדם, ועל כן נהוג היה להכין מסיכה בדמות הנפטר, עם שיניים או שיער שהיו שייכים לו בחייו, על מנת שהנפש המרחפת תוכל לזהות היכן משכנה".

ואמנם, המסיכה הראשונה נמצאה במערות ראייז' בצרפת והיא שייכת ל"שמאן" (מדיום) שעל פי האמונה הוא ערוץ התקשורת אל עולם המתים. "המסיכה הזו מצוידת בקרניים של חיה גדולה, מה שמלמד על האמונה שכשהשמאן חבש את המסיכה הוא ינק את כוחות החיה".

אבל למסיכה גם אלמנט של פריון, תחיה ולבלוב. "באפריקה, למשל, הנשים הן מי שעוטות את המסיכה בטקסים להורדת הגשם, וביוון הקדומה השימוש במסיכות נקשר בעיקר לחגיגות אל היין, דיוניסוס, שנהג להופיע בפני הנשים שיצאו ליערות כשהוא עטוי במסיכות מפחידות ומפתות. עם הזמן נאסר על הנשים להשתתף בחגיגות אלה בטענה כי מדובר ב'חגיגות פריצות'".

כמה מאות שנים מאוחר יותר, בימי הביניים, התחדשה מסורת חבישת המסיכות בתהלוכות רחוב ביוון ובאירופה כולה, ומשם נולדו גם חגיגות הקרנבל שהפכו נחלת עמי העולם כולו. "חבישת המסיכות בתהלוכות הרחוב היתה דרך ליצור מעין יחידת זמן שמופרדת מחיי השיגרה – שבמסגרתה ניתן להפוך את היוצרות. נשים התחפשו לגברים, עבדים לאדונים והכאוס איפשר השתחררות רגעית מהכללים".

במאה ה-16 הגיע תורו של ז'אנר הקומדיה דל-ארטה שכלל דמויות סטריאוטיפיות של משרתות ואדונים ואף איפשר לנשים לשוב ולקחת חלק בשמחה, ובמאה ה-18 שימשה המסיכה הצהרה של אנונימיות: "באותה תקופה שלאחר מעבר האיכרים מן הכפר אל העיר ולאחר המהפכה התעשייתית, המסיכות שימשו כרטיס כניסה לחברה ולמעשה, ככלי הסתרה של מעמדך החברתי".

ומה אתנו? הקהילה היהודית הראשונה שחגגה את פורים באמצעות תחפושות היתה קהילת יהודי גרמניה דווקא, שעשתה זאת במאה ה-15. החגיגה היהודית הקולקטיבית, המוכרת לנו, נאלצה להמתין עד להתיישבות היהודית בארץ ישראל. אז הגיעו לעולם העדלאידע והחגיגות הנלוות שכולנו מכירים.