קהילת יהודי אתיופיה – הגעגועים לציון והמסע אליה

יש השערות שונות כיצד הגיעו היהודים הראשונים לאתיופיה. אחת מהן טוענת, כי יהודי אתיופיה הם צאצאי שבט דן, שגלה מישראל לפני כ- 3000 שנה, בימי בית המקדש הראשון. זו גם המסורת המקובלת בקרב קהילת ביתא-ישראל.

מאז, למרות שישבו בקרב עמים אחרים שלהם אמונות אחרות, ולמרות שלא היה להם קשר עם שבטים אחרים ועם תפוצות אחרות של יהודים בעולם, המשיכו ביתא-ישראל לדבוק באמונתם ובאורח החיים המיוחד להם.
גם קשר-הלב לציון נמשך ונשמר כל הזמן: הם חלמו על גאולת ציון, חיברו תפילות לשלומה, ולא הפסיקו לרגע להתגעגע לירושלים.

לפני כ- 140 שנה נרקם מחדש הקשר של ביתא-ישראל לציון. כמה אלפים מביתא-ישראל יצאו אז במסע מזרחה, לעבר ים סוף, בהנהגתו של אבא מהרי. המסע נכשל, אך התקווה להגיע לירושלים נשארה.
המנהגים המיוחדים של קהילת ביתא-ישראל עוררו במדינת ישראל את השאלה האם המדינה תכיר בקהילת ביתא-ישראל כקהילה של יהודים.

עשרות שנים נוספות חלפו עד שהוחלט בישראל על התארגנות מסודרת להעלאתם של יהודי אתיופיה לציון.
כל שנה בתחילת החורף נוחתות החסידות באתיופיה. שנה אחר שנה הן נודדות ועוברות מעל ארץ ישראל במסלולן לאפריקה ובחזרה.

החסידה במסורת ביתא-ישראל היא סמל לגעגועים עזים ולכיסופי הלב לירושלים. יהודי אתיופיה האמינו שהחסידות חולפות בדרכן חזרה מעל לירושלים ונושאות איתן אליה את תקוותם וחלומם לגאולה. מדי שנה, ביקשו הילדים בכפרים לשמוע דרישת שלום מירושלים מפי החסידות שעצרו למנוחה באתיופיה בדרכן חזרה.

חלום השיבה לציון של ביתא-ישראל קם והתגשם. הוא התחיל להתממש לפני למעלה מעשרים שנה. ב- 1975 הכירה הרבנות הראשית ביהדותם של בני ביתא-ישראל. ב- 1977 קיבלה ממשלת ישראל החלטה להעלות את יהודי אתיופיה. כ- 8000 מיהודי אתיופיה הגיעו לארץ בהדרגה.

בסוף שנת 1984 נערך "מבצע משה". המבצע, שנקרא על שמו של משה רבנו, מרמז על גאולת ישראל מאתיופיה בדומה ל"יציאת מצרים". "מבצע משה" היה סודי ביותר, מפני שממשלת אתיופיה לא איפשרה להטיס את העולים ישר מאתיופיה. היציאה מאתיופיה הייתה אסורה. הורים שנאסר עליהם לצאת, שלחו את ילדיהם בלעדיהם, וכך הופרדו משפחות רבות. מי שרצו לעלות לישראל נאלצו להגיע בסתר לגבול סודן. העולים התארגנו בקבוצות קטנות ובשיירות, ויצאו לדרך הארוכה. רובם צעדו ברגל. בדרך נתקלו בשודדים, בחיילים ובכוחות שהתנגדו לצבא האתיופי. המסע המסוכן לסודן נמשך בין שבועיים לחודש ימים. כולם נשאו רק צרור קטן, אך לא כולם זכו להגיע! רבים מאוד מתו בדרך במסע התלאות המסוכן.

לאחר שחצו את הגבול לסודן, הם שהו חודשים ואף שנים ארוכות במחנות והמתינו עד שיוכלו לטוס לישראל. התנאים במחנות היו קשים וגם שם מתו רבים. כ- 4000 בני אדם שילמו בחייהם על רצונם העז להגיע לישראל.
ב"מבצע משה" הגיעו לישראל עוד 8000 עולים. כ- 1500 מתוכם היו ילדים ובני נוער, שהגיעו ללא הוריהם. זמן רב התקשו ילדים אלה ליצור קשר עם בני משפחותיהם שנותרו באתיופיה. הניתוק מהמשפחה נמשך כמעט שבע שנים.