קידוש החודש או עשה לך זמן
'מאימתי' - כך פותח התלמוד הבבלי. סרטון של דקה על זמן תלמודי.
רק רגע, תן לי דקה, שניה אני מגיע, נו כבר, מתי מגיעים?, אני מחכה כבר שעה.
רגע, דקה, שעה – החיים שלנו מתנהלים סביב הזמן.
אנחנו לא יכולים לדמיין את עצמנו חיים ללא זמן.
המשנה הראשונה בששת סדרי המשנה משקפת זאת היטב. היא פותחת במילה שכולה זמן –
מֵאֵימָתַי
"מאימתי קורין את שמע בערבית".
הסרטון הבא פותח צוהר קטן לתפיסת הזמן בעולמם של חז"ל.
אמר רבי יוחנן:
כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכיפורים.
הקב"ה אומר להם: לי מה אתם שואלים?!
אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה. (דברים רבה, פרק ד)
עמדה המתנגדת לעמדת חז"ל מופיעה בחריפות ב'ספר היובלים':
(נה) והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד. (נז) וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. (נח) לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. (נט) כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. (ס) ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד, ואכלו תמיד את הדם בבשר. (ספר היובלים, פרק ו).
את קביעת החודש על פי מולד הירח, החליף כבר בשלב מאוד מוקדם לוח השנה.
האם את החוויה הבסיסית שקביעת הזמנים היא פרי מפגש בין שמים וארץ ניתן לשמר גם בעולם של לוחות שנה ושעונים?