רבי שמעון בר יוחאי ובנו במערה
קריאה בסיפורו של רבי שמעון בר יוחאי ובנו במערה (תלמוד בבלי שבת לג ע"ב). בהשתתפות: הרב אריה דרעי והזמר והסופר קובי אוז.
לאחר שהביע ביקורת קשה על השלטון הרומאי, נאלץ ר' שמעון בר יוחאי לברוח מאימת הרומאים ולהתחבא יחד עם בנו 13 שנים במערה. מה פשר הביקורת של ר' שמעון על השלטון הזר? מה בין התכופפות פרגמטית בפני שלטון זר לבין עמידה בלתי מתפשרת על האמת גם במחיר סיכון? האם העונש שקיבל ר' שמעון בר יוחאי הוא אכן עונש? האם ההתבודדות במערה היא אסון גדול או שדווקא היא אחרית הימים כמעט: ר' שמעון בר יוחאי ובנו משוחררים לגמרי מהדאגות ומההנאות הגשמיות ומתמסרים כל כולם ללימוד ולחיי הרוח?
מקור נלמד: תלמוד בבלי שבת לג ע"ב.
משתתפים: קובי עוז, אריה דרעי.
דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו.
פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות.
רבי יוסי שתק.
נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן,
תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות.
אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג.אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא.
כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי.
כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן.
אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא.
והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו,
והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו.
איתבו תריסר שני במערתא.
אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא,
אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו.
חזו אינשי דקא כרבי וזרעי,
אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!
כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף.
יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול.
איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם – שנים עשר חדש.
יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!
נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר – הוה מסי רבי שמעון.
אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות.
אמרו ליה: הני למה לך? –
אמר להו: לכבוד שבת. –
ותיסגי לך בחד? – חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. –
אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל!
יתיב דעתייהו.