רצח 11 הספורטאים באולימפידת מינכן

דוד ברגר (1944–1972) היה אלוף הנוער של ארצות הברית בהרמת משקולות (משקל בינוני). הוא עלה לישראל לאחר שהשתתף במשחקי המכביה בשנת 1969, הצטרף לאגודת מכבי תל אביב וזכה באליפות ישראל במשקל חצי כבד עד 82.5 ק"ג. בשנת 1971 ייצג לראשונה את ישראל בתחרות גדולה – אליפות אסיה במאנילה – וזכה במדליית הכסף. ברגר נולד בקליבלנד. הוא היה עורך דין במקצועו ובעל תארים בכלכלה ובפסיכולוגיה מאוניברסיטת קולומביה. לאחר הרצח ביקשה משפחתו לטמון אותו בעיר הולדתו קליבלנד. ריצ'ארד ניקסון, אז נשיא ארצות הברית, שלח מטוס של חיל האוויר האמריקני להביא את ארונו של ברגר. בין מפעלי ההנצחה של מרים המשקולות אפשר למצוא רחוב בעיר אשקלון וטורניר שנתי בהרמת משקולות אשר נערך בניו יורק.

יוסף גוטפרוינד (1931–1972) היה שופט היאבקות. הוא עלה מרומניה, שם היה מתאבק מצטיין. גוטפרוינד הצטרף בישראל למועדון הפועל ירושלים ואף שעסק במסחר ארגן את כל ענפי האתלטיקה הכבדה בבירה. הוא שימש כשופט בכיר כבר באולימפיאדת טוקיו 1964, ואחר כך באליפויות העולם בהודו ובבולגריה. היה הראשון להבין שמחבלים עומדים להשתלט על הספורטאים הישראלים וחסם בגופו את דלת החדר בתוך שהוא קורא בעברית: "חבר'ה תברחו".

משה ויינברג  (1942–1972) היה מתאבק ישראלי. הוא החל את דרכו המקצועית בהפועל חיפה. נחשב למתאבק הבכיר בצפון ודמות מוכרת בספורט בחיפה. היה אלוף הנוער בסגנון יווני-רומי ובסגנון חופשי וזכה במדליית זהב במכביה בשנת 1969. לקח תחת חסותו את שני העולים החדשים מברית המועצות, אליעזר חלפין ומרק סלאבין, שגם הם מצאו את מותם בפיגוע הטרור. בנו גורי שיחק את דמותו בסרט "מינכן" בשנת 2005.

אליעזר חלפין (1948-1972) – מכונאי במקצועו, יליד ברית המועצות. חלפין אהב להתאבק במשקל קל (עד 68 ק"ג) בסגנון חופשי והיה לאחד ממתאבקי הנוער הטובים במדינה כשסיים במקום הרביעי באליפות הכלל ארצית. בשנת 1969 עלה לישראל והצטרף לאגודת הפועל תל אביב. אליפות העולם בבולגריה הייתה התחרות הבין-לאומית הגדולה הראשונה שהשתתף בה, והוא סיים במקום העשירי. הוא המשיך להצטיין בתחרויות היבשתיות באתונה ובבוקרשט והגשים חלום בכך שנבחר לנסוע למינכן. הוא הספיק להילחם בשלושה קרבות – באחד ניצח ובשני האחרים הפסיד. בשנת 2011 החזירה משטרת גרמניה את תעודת הספורטאי שלו למשפחתו/

מרק סלבין (1954–1972) – מתאבק צעיר. סלבין עלה לישראל במאי, חודשים ספורים לפני המשחקים האולימפיים במינכן. בפברואר אותה השנה עוד הספיק לזכות באליפות ברית המועצות לנוער במשקל של עד 74 ק"ג בסגנון יווני-רומי. הוועד האולימפי ראה בו את אחת התקוות של המשלחת המקומית למשחקים האולימפיים בשנים הקרובות, אך על אף הלחץ שהופעל עליו, הגשים את חלומו ועלה לישראל. הוא התגורר בבני ברק והצטרף לאגודת הפועל תל אביב. עד המשחקים האולימפיים התאמן ולמד עברית באולפן שפיים. הוא עבר מבחן מיוחד ולאחריו הוחלט שייצג את ישראל. ביום שבו אמור היה להתאבק חטפו אותו המחבלים.

זאב פרידמן (1944–1972) – מרים משקולות. פרידמן עלה לישראל ב-1960 בהבינו שקריירת מתעמל אולי לא תצלח לו, אך במשקולות דרך כוכבו. העולה החדש מפולין היה למורה לחינוך גופני במכון וינגייט, הצטרף להפועל קריית חיים והיה אלוף ישראל שבע שנים רצופות במשקל תרנגול. ב-1969 זכה במקום השביעי באליפות העולם אשר נערכה בכור מחצבתו, פולין. שנתיים לאחר מכן זכה במדליית כסף במשחקי אסיה. באולימפיאדת מינכן סיים במקום ה-12, שבר שלושה שיאים ישראליים והשווה שיא רביעי. על קברו ספד שר העבודה יוסף אלמוגי: "הוריך, מניצולי השואה, חינכו אותך לאהבת החיים ואתה חינכת צעירים לאחוות החיים".

יוסף רומנו (1940–1972) – נולד בבנגזי, לוב, ועלה לארץ בגיל שש. רומנו התאהב במקצוע הרמת המשקולות בגיל ההתבגרות ועסק בספורט 14 שנה ברציפות. הוא ייצג את הפועל תל אביב והיה אלוף ישראל במשך עשר שנים והצטיין במשקל של עד 75 ק"ג. קרע בגיד הברך מנע ממנו להשתתף במשחקים האולימפיים והוא אמור היה לעלות על מטוס חזרה לישראל. רומנו נלחם באחד המחבלים בגבורה כשהוא מצויד בסכין לקילוף פֵרות בלבד. אשתו אילנה מקדישה את זמנה למאבק בוועד האולימפי בדרישה שינציח את יא הנרצחים בדקת דומיה קבועה במשחקים האולימפיים.

קהת שור (1919–1972) – אלוף רומניה בקליעה. שור ייצג את מדינתו בכמה אולימפיאדות. הוא עלה לישראל ב-5 בספטמבר 1963 (תשע שנים בדיוק לפני אירוע הטרור במינכן), על אף התנגדות עזה של השלטון ברומניה. עד מהרה היה שור לדמות דומיננטית בעולם הקליעה בישראל ולמאמנה הראשי של נבחרת הפועל בקליעה. נחשב לאחד מעמודי התווך של ענף הקליעה בישראל ותרם רבות להדרכת צלפים וקלעים. היה מאמן הנבחרת הלאומית באולימפיאדה העשרים במינכן.

אנדרי שפיצר (1945–1972) – סייף יליד רומניה. שפיצר עלה לארץ בגיל 19 והצטרף למועדון הסיוף של מכבי רמת גן. הוא נשלח לבית הספר הגבוה לסייף בהולנד, שם התחתן והוצע לו להישאר במדינה כדי לייצג אותה כספורטאי. אבל שפיצר ראה בציונות שלו שליחות וחזר לישראל כדי לקדם בה את ענף הסיוף ולהקים בית ספר גבוה על פי המודל ההולנדי. הוא ראה בסיוף ובספורט דרך לשקם עבריינים ונערים אשר הגורל הפנה להם עורף. לפני המשחקים האולימפיים הזמין אותו איגוד הסיוף הגרמני להתאמן עם הסייפים הגרמנים כהכנה למשחקים.

עמיצור שפירא (1932–1972) – אחד האצנים הטובים במדינת ישראל הצעירה. יליד תל אביב. בשנת 1952 הוסמך למאמן אתלטיקה והיה אחראי לתגלית הצעירה אסתר רוט-שחמורוב. השניים עבדו יחד שש שנים לקראת אירוע השיא – אולימפיאדת מינכן. שפירא פרסם ספר על יסודות האתלטיקה הקלה בעברית, והיה מחלוצי ההוראה בתחום האתלטיקה בישראל.

יעקב שפרינגר (1921–1972) – התחנך בבית הספר הגבוה לאימון בפולין. עלה לארץ בשנת 1956 והיה במהרה לדמות חשובה בעולם הרמת המשקולות בישראל. הוא ראה בעבודה עם נוער חשיבות עליונה, עבד בעיקר עם מאות בני נוער בבת ים, עיר מגוריו, וביפו, והצמיח דור שלם של מרימי משקולות. אימן את נבחרת ישראל ואף נחשב לאחד מבכירי השופטים בעולם. באולימפיאדת מינכן, האולימפיאדה החמישית ששפט בה, זכה לשפוט בשני קרבות מרכזיים. שמעון פרס, אז שר התחבורה והתקשורת, ספד לו: "ישראל לא תהסס לנקוט באמצעים הדרושים כדי לשים קץ לטרור הזה".