רבי עקיבא רואה את הקולות
רבי עקיבא, מגדולי חכמי המשנה, הכיר את סודן של המילים ואת סוד הדרשה המאפשרת לטקסט להתחדש כל הזמן.
תלמוד בבלי, מנחות כט
אמר רב יהודה אמר רב
בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות
אמר לפניו: רבונו של עולם מי מעכב על ידך?
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר לפניו: רבש"ע הראהו לי
אמר לו: חזור לאחורך.
הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים
תשש כחו
כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך?
אמר להן הלכה למשה מסיני!
נתיישבה דעתו
האם אפשר לראות קולות? עם השאלה הזו מתמודדים שניים מגדולי התנאים כאשר הם באים לפרש את הפסוק המתאר את מעמד הר סיני: "וכל העם רואים את הקולות". ר' ישמעאל פותר את העניין בפשטות – הכוונה היא שמה שאפשר לראות ראו ומה שאפשר לשמוע שמעו; הפסוק פשוט קיצר.
ר' עקיבא לעומתו מפרש פירוש אחר ומתאר מחזה מרתק שהולם היטב את אישיותו ואת שיטתו. כך מתאר ר' עקיבא את הביטוי 'רואים את הקולות':
רואין ושומעין הנראה:
רואין דבר של אש
יוצא מפי הגבורה
ונחצב על הלוחות
(מכילתא דר' ישמעאל)
ר' עקיבא מתאר מחזה שבו הקולות והמראות מתנקזים אל הטקסט. קול אלוהים הופך למחזה של אש שהופכת לאותיות. העוצמה של התיאור של ר' עקיבא היא בכח שהוא נותן למילים הכתובות. המילים הכתובות, לפי ר' עקיבא, אינן רק תיעוד של המילים שנאמרו, אלא הן המילים עצמן. קול אלוהים משוקע בטקסט הכתוב. לפי תיאורו של ר' עקיבא הטקסט הכתוב הוא טקסט חי הנושא את קול אלוהים.
מה המשמעות של התייחסות לטקסט כמגלם את קול אלוהים? מצד אחד זה יכול לייצר פחד – אסור לגעת בטקסט, מצד שני זה יכול לאפשר גמישות – הטקסט אינו תיעוד של דיבור שהיה ופסק אלא הוא דיבור תמידי.
הסרטון מנסה לייצר הזמנה לשיחה על מילים. מילים קדושות ומילים של יום יום.
מהו טקסט ומהי דרשה?
האם החירות הדרשנית שבה נקט ר' עקיבא ביחס למילים אינה מבטלת את כוחן של המילים?
האם יש מילים קדושות ומילים שאינן קדושות?
האם בעולמנו, עולם שבו המילים חונקות אותנו מכל עבר עדיין ניתן לייצר יחס של קדושה אל מילים?