שבע שבתות של נחמה

הספירה של שבע השבתות מתחילה בשבת שאחרי תשעה באב ומסתיימת בשבת שלפני ראש השנה. בכל אחת מן השבתות האלה קוראים בבית הכנסת הפטרה* מיוחדת, שאינה קשורה לפרשת השבוע אלא לחודש אב ולשלושת השבועות שלפני תשעה באב.

כל אחת משבע ההפטרות (בארמית: שבע דְּנֶחֱמָתָא) כוללת קטע (או קטעים) מתוך נבואות הנחמה שבספר ישעיהו – מפרקים מ' ואילך. כל שבע ההפטרות זהות על-פי מנהגי כל העדות, וכולן יחד מסתכמות ב- 144 פסוקים – לא פחות ולא יותר. וזאת – כדי לאזן את פסוקי התוכחה שבמקרא: בתורה, בספר ויקרא ובעיקר בספר דברים, יש פרקי תוכחה לבני ישראל על חטאיהם ועל התנהגותם. פרקים אלו כוללים דברי מוסר ותיאור של העונשים והפורענויות שיבואו על עם ישראל בגלל חטאיו. פסוקי התוכחה (מרביתם בספר דברים) מסתכמים ב- 143 פסוקים. וכנגד פסוקים אלה – בצירוף פסוק אחד נוסף – נקבעו 144 פסוקי נחמה, העולים במספרם על פסוקי התוכחה, ומסמלים את התגברות התקווה והנחמה על הפורענויות והצער.

* הפטרה: המילה "הפטרה" מקורה בלשון חז"ל, ופירושה: דברי סיום. במושג הפטרה מתכוונים לקטע מספרי הנביאים, שאותו קוראים בבית הכנסת בשבת (או בחג) אחרי פרשת השבוע. לשבתות ולחגים במהלך השנה יש כ- 80 הפטרות, מהן 54 לפרשות השבוע, והיתר – הפטרות מיוחדות לחגים או לשבתות מיוחדות.

הפטרות הנחמה - ספר ישעיהו

כאמור, פרקי הנחמה לשבע ההפטרות נבחרו מתוך ספר ישעיהו,* והם פונים לבני יהודה הנמצאים עדיין בגלות בבל. בפרקים אלו פונה הנביא לגולים ומציע להם דברי עידוד, הרגעה ותקווה – לקראת הישועה הצפויה, עם סיום גלות בבל והשעבוד ועם חזרתם של הגולים לירושלים. וכל זאת – על רקע אירועי התקופה: ניצחונו של כורש מלך פרס על ממלכת בבל, שהחריבה את ירושלים והגלתה את תושבי יהודה.
בפרקי הנחמה יש מקום מרכזי לציון – היא ירושלים עיר הקודש (פרק נב פס' 2). כבר בפתיחת דבריו מדגיש הנביא כי גאולת ירושלים תבוא לא כמעשה של חסד – אלא כפעולה של צדק אלוהי, אחרי שירושלים ריצתה את עוונה והשלימה את תקופת העונש, תקופת הגלות. וברוח זו קורא הנביא ואומר: "דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי… נרצה עוונה, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה" (פרק מ פס' 2).
* ספר ישעיהו נקרא על שם הנביא ישעיהו בן אמוץ – אך נראה שלא כל הנבואות שבספר הן נבואותיו של ישעיהו זה. לדעת חוקרים רבים, נבואות הנחמה בחלקו השני של הספר (פרקים מ-סו), הן מתקופה אחרת, כ- 200 שנה אחרי ישעיהו בן אמוץ. נבואות אלו מיוחסות לנביא אלמוני מן המאה ה- 6 לפני הספירה, מתקופת גלות בבל, שכינויו – "ישעיהו השני".

הפטרות הנחמה - סגנון ותוכן

כדי להגביר את הרושם של דברי הנחמה באוזני השומעים, משתמש הנביא בכמה אמצעים הקשורים גם לסגנון וגם לתוכן:
בדברי הנחמה חוזרת התופעה של הכפלת מילים – "נחמו נחמו עמי" (פרק מ פס' 1); "התעוררי התעוררי קומי ירושלים (פרק נא פס' 17); עורי עורי לבשי עֻזֵּךְ ציון" (פרק נב פס' 1); "עִבְרוּ עִבְרוּ בשערים" (פרק סב פס' 10); – ועוד. להכפלה זו יש משמעות של זירוז ומהירות, כמו לתופעה דומה הקיימת בלשון הדיבור של ימינו (בוא, בוא כבר!). הכפלת המילים בפסוקים גם מדגישה ומכפילה את עוצמת הפעולה – את קריאת הניחומים לעם, את הקריאה לירושלים להתנער מחורבנה.
כדי להפיח תקווה בלב השומעים, הנביא משווה בין מצבה של ירושלים ההרוסה, החרבה והשוממה, ובין העתיד הצפוי לה עם הגאולה: האויבים ייצאו ממנה, וכל בניה שבגלות ישובו אליה: "שאי סביב עיניך וראי, כולם נקבצו באו לך" (פרק מט פס' 18). הארץ ההרוסה תיבנה מחדש, ואדמת ציון השוממה תפרח כמו גן עדן ותימלא "ששון ושמחה… תודה וקול זמרה" (פרק נא פס' 3).
הנביא משתמש גם במושגים מבריאת העולם* כדי לתאר את ירושלים החדשה, המתמלאת מאור הישועה – "קומי אוֹרִי כי בא אורך" – בעוד החושך מכסה את כל היקום (פרק ס פס' 3-1).
הגאולה המתקרבת תהיה יציאת מצרים חדשה ומשופרת: ממצרים יצאו בני ישראל בחיפזון, במהירות – אך מגלות בבל "לא בחפזון תצאו" (פרק נב פס' 12). לירושלים לא יהיו עוד אויבים. היא תזכה בהכרת הגויים, והם יביאו לירושלים את עושרם ואת אוצרותיהם. וכך תהפוך ירושלים מעיר עזובה ושנואה ל"גאון עולם, משוש (=שמחת) דור ודור" (פרק ס פס' 15).
בהפטרה של השבת השביעית – האחרונה בשבתות הנחמה – מבטיח הנביא לציון: "לא ייאמר לך עוד עזובה, ולארצך לא ייאמר עוד שממה… וּמְשׂוֹשׂ (=שמחת) חתן על כלה יָשִׂישׂ (=ישמח) עליך אלוהיך" (פרק סב פס' 5-4).

* באחד מפרקי הסיום של ספר ישעיהו – שאינו נכלל בהפטרות הנחמה – מתאר הנביא את הבריאה של עולם חדש ושל ירושלים החדשה: "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה… כי הנני בורא את ירושלים, גילה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ" (פרק סה פס' 17 – 18).

פסוקי ההפטרה "נחמו נחמו עמי"

מתוך ישעיהו, פרק מ' (פס' 11-1). את הפסוקים שלפניך קוראים בבית הכנסת בשבת שאחרי תשעה באב – שבת "נחמו". (פירושי מילים – בסוף הקטע)

(א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם:
(ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיִם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ:
(ג) קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה', יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:
(ד) כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה:
(ה) וְנִגְלָה כְּבוֹד ה', וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר:
(ו) קוֹל אֹמֵר: קְרָא, וְאָמַר: מָה אֶקְרָא? כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה:
(ז) יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ, אָכֵן חָצִיר הָעָם:
(ח) יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם:
(ט) עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָיִם. הָרִימִי, אַל תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה: הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם:
(י) הִנֵּה אֲדֹנָי ה' בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ. הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו:
(יא) כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל:

פירושי מילים:

* פס' א:
נחמו נחמו – פנייה אל הנביאים והמנהיגים לנחם ולעודד את העם.

* פס'ב:
דברו על לב ירושלים – תשכנעו את ירושלים ואת בני יהודה (בניה של ירושלים).
מלאה צבאה – הסתיימה תקופת העונש, תקופת הגלות. צבא – זמן קצוב שנקבע, בדרך כלל זמן של סבל וצרות.
נרצה עוונה – החטא שלה נסלח.
לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה – נענשה פי שניים על כל החטאים שלה.

* פס' ג:
מסילה – דרך, מסלול.

* פס' ד:
והיה העקוב למישור – האדמה עם הגבנונים והבליטות תתיישר ותיהפך לאדמת מישור.

* פס' ה:
כל בשר – כל בני אדם, שהם בשר ודם.

* פס' ו:
כל הבשר חציר – חייו של האדם קצרים, כמו החציר, עשב השדה, שנובל במהירות.
וכל חסדו כציץ השדה – כל הבטחותיו של האדם הן לזמן קצר – כמו פרח השדה הנובל במהירות.

* פס' ח:
דבר אלוהינו יקום לעולם – הבטחת ה' היא נצחית וקיימת לעולם – בניגוד להבטחות של בני האדם, המתקיימות זמן קצר בלבד.

* פס' ט:
על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון – פנייה אל השליחה, שתעלה על הר גבוה כדי לבשר שהגאולה מתקרבת. ופסוק זה הוא המקור לשם היישוב מבשרת ציון (מבשרת ירושלים) הנמצא במבואות העיר.
אל תיראי – אל תפחדי.

* פס' י:
בחזק יבוא – יבוא בעוז, בכוח.
וזרועו משלה לו – זרוע ה' מנצחת את האויבים ומכניעה אותם.

* פס' יא:
כרועה – האל הוא כמו רועה, והעדר – הם עם ישראל.
עדרו – עדר הצאן והבקר שלו, כלומר – עם ישראל התועה בדרכים.
בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא – תיאור של המסירות והרחמים בדרך שבה ה' מטפל בעמו – כמו רועה, הלוקח בזרועותיו ומחזיק בחיקו את הטלאים, הכבשים הצעירים, שקשה להם ללכת – ברחמים רבים, כמו הרועה.
עלות ינהל – תיאור נוסף של המסירות שבה יוביל ה' את עמו מן הגלות לארץ – כמו רועה העוזר לבהמות הרכות והחלשות ולוקח אותן על כפיים. עלות – בהמה רכה וחלשה.