שיר השירים

שיר השירים כולו מלא בביטויים חזקים של כיסופים, של אהבה ושל אירוטיקה לצד ובמשולב עם ביטויים של החמצה, של אכזבה ושל כישלון במימוש. בפסוקים שקראנו שני בני הזוג כמהים האחד לשנייה אך באורח פלא לא נפגשים. מה שהיה אמור להיות פגישת אהבים מרגשת ומספקת הופכת לסיפור מר על פספוס והחמצה שאף נגמר בפגיעה גופנית ממש.

בתכניתנו דנו בקשר המיוחד שבין אהבה לבין אי מימוש והחמצה: האם אהבה גדולה יכולה לחיות רק כאשר היא לא ממומשת? האם הניסיון להגשים אהבה גדולה נועד תמיד להסתיים במפח נפש, באכזבה ובפגיעה?

מקור נלמד: שיר השירים ה ב-ז

משתתפים: אגי משעול, הרב מנחם פרומן

ב אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי–שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.
ג פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי–אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם
ד דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו.
ה קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.
ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ–בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.
ז מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.