"שמחת עניים" – נתן אלתרמן

הפואמה "שמחת עניים" של אלתרמן פרנסה ויכוח ארוך שנים סביב פירוש משמעותה. דבר אחד עליו מסכימים כמעט כל הפרשנים הוא כי הפואמה, שנכתבה ב-1940, מהווה מעין נבואת זעם וחורבן המשקפת את האירועים הדרמטיים שהתרחשו באותה העת, קרי: פתיחתה של מלחמת העולם השנייה והחשש מפגיעה קשה ביהודי אירופה. יחד עם אורחי התכנית, המשורר עלי אלון וחוקר הספרות חנן חבר, ניסינו להציע פרשנויות נוספות של הטקסט.

15:52 – הופעת הטקסט המקורי: "בלילה, בלילה…"

17:18 – הופעת הטקסט המקורי: "ויאמר אל צרי ומעני…"

27:05 – הופעת הטקסט המקורי: "ותאמר השמחה…"

20:43 – הופעת הטקסט המקורי: "ותאמר בור ארד…"

דפקה על הדלת שמחת עניים.
כי חיכה לה האיש עד עת.
ותישא כינוריה שמחת עניים,
וישמח בה עני כמת.

ויאמר: מה טוב ומה נעים,
כי שמעתי שמחת עניים.

ובלילה הלילה שדוד ונזוף,
חלמה על מצע הקש:
חלומה כנקם וכואבת כגוף
וצחה ככיבשת הרש.

ויאמר: מה טוב ומה נעים,
כי באתני שמחת עניים.

ותאמר השמחה: לא, כי בא משחיתך,
לא, כי בא לך יום אחרון.
לא פקדתי ביתך, לא דרכתי גיתך,
רק אלך עם נושאי הארון.

ויאמר: אל צרי ומעני,
איך תשובי, שמחת העני?

ותאמר: בור ארד איתך, איש הארון,
כי נושה אתה בי כמו חי.
כי פני לא ראית עד יום אחרון
וגם צר אל יראני וחי.

ויאמר: מה טוב ומה נעים,
כי איתי את שמחת עניים.