תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי

רְאֵה אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ (קהלת ז, יג)

אלוהים מראה לאדם את גן עדן

1. בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון,
2. נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן,
3. ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן,
4. וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי,
5. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,
6. שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.

הקלקול יגרום למותו של משה רבנו

1. ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק
2. משל משה רבנו למה הדבר דומה,
3. לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורים,
4. ילדה שם בן, גדלה שם, ומתה שם,
5. לימים עבר המלך על פתח האסורים
6. כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח,
7. ואומר אדוני המלך, כאן נולדתי, כאן גדלתי, באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע,
8. אמר לו בחטא של אמך,
9. כך במשה כמו שכתוב הן האדם היה כאחד (בראשית ג, כב) כתיב הן קרבו ימיך למות (דברים לא, יא)

(קהלת רבה פרשה ז)

המדרש מתייחס לפסוק מקהלת – "רְאֵה אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ" – הפסוק מוצא מהקשרו ונדרש כאילו אלוהים בעצמו אמר אותו לאדם הראשון. הפנייה "ראה", על פי המדרש, היא פנייה של אלוהים אל האדם, "מעשה האלוהים" – מתייחס לגן עדן והביטוי "מי יוכל לתקן את אשר עיוותו" נדרש כאזהרת אלוהים לאדם – "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי"..

מה פשרו של המדרש, מהו אותו קלקול שעל האדם להישמר ממנו?

לימוד חלקו השני של המדרש שופך אור על חלקו הראשון.

החלק השני פותח במילים "ולא עוד [אלא] שאת גורם מיתה לאותו צדיק". "אותו צדיק", כפי שמתברר בהמשך, הוא משה רבנו. על פי המדרש, אדם הראשון הוא שגרם למיתתו של משה רבנו.
כיצד אדם הראשון גרם מיתה למשה רבנו שחי דורות רבים אחריו?

בדברי המדרש, שנראים ברגע הראשון מוזרים, גלום הרעיון שייתכן שאדם ייענש על חטא שהוא לא ביצע. המדרש מדגים זאת באמצעות המשל על בן האשה המעוברת, שאמו נכנסה לבית האסורים עוד כשהיה עובר. הוא נולד בכלא ונשאר שם גם לאחר מות אימו, וכך נוצר מצב שהתינוק כלוא בלא שביצע כל עברה.

כיצד משל זה מסביר את מותו של משה רבנו?

להסברת הרעיון מסתייע המדרש בדמיון הלשוני בין פסוק המופיע ביחס לחטאו של אדם הראשון ובין פסוק המתאר את מותו הקרב של משה. ביחס לחטאו של אדם הראשון נאמר "הן האדם היה כאחד ממנו" ולקראת מותו של משה נאמר "הן קרבו ימיך למות".

הפסוק "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" נאמר לאחר שאדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת. על פי הבנת המדרש, בעקבות אכילתו של האדם מעץ הדעת באה מיתה לעולם. כך מותם של כל בני האדם, וביניהם משה, נגרם על ידי חטאו של אדם הראשון.

ניתוח זה של המדרש מבהיר לנו את משמעותו של אותו "קלקול". הקלקול המדובר הוא החטאים הגורמים להרס העולם. המדרש מבהיר בדרך זו שקיימת זיקה בין מעשי האדם ובין קיום העולם. הדרך לשמור על העולם לפי המדרש היא להישמר מחטא ומעוון. לאור זאת הציווי "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי", מתפרש לא כחיוב לשמר את העולם החומרי על ידי טיפוח חומרי של העולם, אלא חיוב לשמר את העולם החומרי על ידי התנהגות נאותה במישור הרוחני.