תענית אסתר

הרקע ההיסטורי

תענית זו אינה מוזכרת בתנ"ך ואף לא במשנה או בתלמודים. להפך בתקופת בית שני וגם אחריו היום שלפני פורים נחשב כיום שאסור בתענית משום שהיה נחגג כיום ניצחון על היוונים על ידי יהודה המקבי (יום ניקנור). 

הפעם הראשונה שמוזכרת תענית ביום שלפני פורים היא בכתבי הגאונים (המאה 8-7 לספירה). ואחריהם בחכמי ימי הביינים כמו רש"י והרמב"ם. רק בימי הביינים נוסף ליום זה הכינויי 'תענית אסתר' שנסמך על אחד הטעמים לצום. היו חכמים שהסבירו את התענית ברקע המקראי המתואר להלן והיו שראו בזה הכנה למלחמה שנעשתה בפורים עצמו. ישנו תיעוד קדום שהתענית נערכה רק לאחר פורים כחלק מהשמירה על יום ניקנור לפני פורים.

הרקע המקראי

במגילת אסתר מתואר שלפי בקשת מרדכי, ולמרות הסיכון שבדבר, הסכימה אסתר לבוא אל המלך ולהתייצב לפניו ביוזמתה, כדי לנסות ולבטל את ההשמדה שגזר המן על כל היהודים.

לקראת הסיכון הצפוי לה ביקשה אסתר ממרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (ד 16). כלומר, גם היא וגם כל היהודים יצומו שלושה ימים.

ימים אלו התקיימו על פי מגילת אסתר סמוך לפסח בחודש ניסן ולא סמוך לפורים. פער זה הביא את חלק מהראשונים לומר שאין קשר בין צום זה ובין תענית אסתר ואף היו שקבעו שיש לצום לאחר פורים כזכר לתענית של היהודים בשושן ולא לפני פורים.

סיכום

אין ספק שתענית זו התקבעה בימי הביינים וקיבלה את המעמד שלה יותר מאוחר משאר הצומות. תהליכי ההתקבעות שלה מעידים על הצורך ביום חשיבה והתבוננות לפני פורים, כאשר הטעמים ליום זה אינו ברורים.

וכך כתב ר' יוסף קארו בספרו מגיד מישרים:

"בפורים ובליל פסח יוכל האדם לשתות כל יין שירצו, וכדי שלא יסטינו עליהם, נוהגים להתענות בערב פורים וערב פסח, כדי להכניעם ולהורות שאינם אוכלים ושותים להשלים תאוות היצר הרע, אלא לעבודת קונו'."