תפקידי ההנהגה הדתית: חקיקה ופסיקה

פוסק ההלכה ביהדות הוא הרב. פסקי ההלכה ניתנים כתשובות לשאלות המאמינים, העוסקות במגוון רחב של נושאים – לדוגמה, ענייני שמירת שבת, כשרות וטוהרה ולבוש מותר ואסור. 
כל יהודי רשאי לפנות לכל רב בשאלה הלכתית. בחירתו של השואל ברב כרוכה בכמה שיקולים: נגישות, היכרות אישית, המוניטין שיצאו למומחיותו של הרב בנושא הנדון והשקפתו העקרונית בנושאים מסוימים. הפנייה לרב מסוים מחייבת את הפונה לפעול על פי הפסיקה שיקבל.
בקהילה היהודית המסורתית פנו בדרך-כלל אל הרב המקומי. גם במדינת ישראל מופנות, לעתים קרובות, שאלות הלכתיות לרבני השכונות והערים, שהשואלים מתגוררים בהן. תקשורת האינטרנט פתחה אפשרויות חדשות בפני יהודים מן השורה ובפני פוסקי הלכה כאחד: יהודי יכול להפנות שאלה הלכתית לרב החי בעיר או בארץ אחרת, ולקבל תשובה כעבור זמן קצר, ופוסקי הלכה יכולים לפרסם את תשובותיהם באתרי אינטרנט העוסקים בשאלות הלכתיות.

ביהדות אין היררכיה רשמית של פוסקים. לפוסקים שהתפרסמו כמומחים לתחום מסוים בהלכה מופנות שאלות מרחבי ארצם ומרחבי העולם, וביניהן אף שאלות של רבנים אחרים המכירים במומחיותם של פוסקים אלה ומתייעצים בהם לגבי שאלות שהופנו אליהם.

ההלכה מחייבת לציית לפסיקת הרבנים רק בעניינים הלכתיים. חוות דעתם של רבנים בשאלות הנוגעות לענייני מוסר, הגות ועניינים אישיים, היא בגדר עצה והמלצה בלבד. 
בזרמים יהודיים מסוימים, כמו אצל החסידים, נהוג לפנות ל"רבי" של החסידות גם בשאלות העוסקות בתחומים חוץ-הלכתיים – שידוכים, עסקים וכדומה – ולהתייחס לתשובת הרבי כאל פסק הלכה מחייב.

בעבר עסקו רבנים רבים גם בתיקון תקנות, שהן פסיקות החלות רק על קהילה מסוימת, או על קבוצת קהילות המצויות בארץ או בארצות מסוימות. התקנות עסקו במגוון של נושאים – למשל, במיסוי למימון מוסדות הקהילה, באופן ניהול השווקים וחיי המסחר ועוד .

בין התקנות החשובות, שתוקנו בהיסטוריה היהודית, הייתה תקנתו של הרב גרשום, בן המאה ה- 14, שחלה על היהודים שחיו בארצות נוצריות. תקנתו של הרב גרשום אסרה על גברים יהודים לשאת יותר מאישה אחת, למרות שההלכה מתירה זאת. הסיבה לתיקון התקנה הייתה השאיפה לצמצם את העוינות בין יהודים לנוצרים. כיוון שהנצרות אוסרת על נישואין ליותר מאישה אחת טענו הנוצרים, כי היהודים, שלעתים נשאו אישה שנייה, הם נואפים. תקנת הרב גרשום נועדה למנוע השקפה שלילית זו על היהודים. התקנה לא חלה על יהודים שחיו בארצות מוסלמיות, משום שבאסלאם מותר ריבוי נשים ולא נטענו נגד היהודים בארצות אלה טענות על רקע זה. 
כיום, הרבנים ממעטים לתקן תקנות, שכן תקנות כאלה עלולות לעורר מחלוקות קשות; זאת, מאחר שלציבור שומרי המצוות אין רב אחד המשמש סמכות בלעדית.

תפקידו של הרב כפוסק הלכה כרוך באחריות גם על מוסדות הדת של הקהילה:  בית הכנסת ומקווה הטהרה. בלא תפקודם התקין של מוסדות אלה, לא יוכלו בני הקהילה לשמור את המצוות. כן עורך הרב טקסי בר מצווה וטקסי נישואין ואחראי על רישום הלידות, הפטירות, הנישואין והגירושין בספרי הקהילה. הרב מפקח גם על השחיטה הכשרה של הבשר.

בקהילות רבות אין הרב מסתפק בעריכת טקס הנישואין, אלא מדריך חתנים לקראת נישואיהם ודואג להדרכת הכלות – בדרך כלל, באמצעות בת זוגו, הרבנית. דלתם של רבני קהילות רבים פתוחה להתייעצות גם במקרים של קשיים בחיי הנישואין, בעיות חינוכיות המתעוררות בין הורים לילדיהם וסכסוכים בין בני הקהילה. הרב מבקר חולים, משתתף בהלוויות ועורך ביקורי תנחומים בבתי אבלים. גם פיקוח על מוסדות צדקה, התומכים בעניי הקהילה, הם חלק מתפקידו.