אבדת "אחיך" – מה עם הגוי?
הפסוקים בספר דברים מחייבים השבת אבדה ל"אחיך" ול"אויבך". מיהו אותו אח ואויב - האם מדובר בישראלי בלבד או אף בגוי?
הפסוקים בספר דברים מצווים:
"לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו. וכן תעשו לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם".
(דברים כב, א- ג)
בספר שמות נאמר:
"כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו".
(שמות כג, ד)
מיהו אותו "אחיך" האמור בפרשה? האם הוא בא לציין קבוצה מוגדרת? האם "אויבך" המוזכר בספר שמות מציין אויב אישי או שמא אויב לאומי?
פרופ' עדיאל שרמר במאמרו אחים אחרים עוסק בפרשנות המופיעה בחז"ל לפרשה זו, ובוחן לאורה את השאלה באיזו מידה ראו חז"ל את הנכרי כמישהו שיש להדיר אותו מעם ישראל ובאיזו מידה ראו לנכון דווקא להתייחס אליו כחלק ממעגל האחווה של עם ישראל.
נציג כאן תקציר של דבריו במאמר:
במדרש תנאים לדברים מופיעה דרשה המציגה עמדה ברורה, שלפיה חובת השבת אבדה היא רק כלפי יהודי:
"לכל אבדת אחיך – להוציא את הגוי".
(מדרש תנאים לדברים כב, ד)
כך גם בספרי זוטא (מדרש הלכה אבוד ששוחזר על ידי פרופ' מנחם כהנא על פי מובאות בכתבי הקראי ישועה בן יהודה, ובמעט חיבורים אחרים):
"'כי תראה שור אחיך […] לכל אבדת אחיך' (דברים כב, א–ד) – באח דבר הכתוב, לא דבר בגוי"
(ספרי זוטא לדברים יט, יז).
כך גם בבבלי, בבא קמא קיג ע"ב מובאת דרשה זו בשם רב:
"אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבדת הגוי שהיא מותרת? שנאמר 'לכל אבדת אחיך', ולא אבדת הגוי".
מנגד, קיימת עמדה תנאית המחילה את מצוות אבדה אף כלפי גוי. עמדה זו מתבססת על הפסוקים בספר שמות כג, ד:
"שור אויבך" (שמות כג, ד) – רבי יאשיה אומר: "אויבך" זה הגוי.
וכן מצינו שהגוים קרוין אויבים לישראל בכל מקום. שנאמר: "כי תצא מחנה על אויבך" (דברים כג, י); "כי תצא למלחמה על אויבך" (דברים כא, י).
רבי אליעזר אומר: בגר שחזר לסאורו הכתוב מדבר.
רבי יצחק אומר: בישראל משומד הכתוב מדבר.
רבי יונתן אומר בישראל עצמו הכתוב מדבר. ומה תלמוד לומר "אויבך"? אלא אם הכה את בנו או שעשה עמו מריבה נמצא אויבו לשעה.
(מכילתא דרבי ישמעאל כספא ו)
מדרש הספרי לדברים (מהדורת פינקלשטיין עמ' רכב) מתייחס גם הוא למצוות השבת אבדה.
”שור אחיך” — אין לי אלא שור אחיך. שור אויבך מנין? תלמוד לומר: ”אויבך” (שמות כג, ד), מכל מקום.
אם כן למה נאמר ”אחיך”?
אלא מלמד שלא דיברה תורה אלא כנגד היצר.
פרופ' שרמר מפרש את מאמר הספרי ומסיק שתי נקודות מרכזיות:
- להבנת הספרי, "אויבך" האמור בפסוק הוא הנכרי.
- ה"יצר הרע" שנגדו מדברת התורה על פי המדרש הוא המחשבה שהנכרי הוא אויב ואינו אחיך!
לפי הבנה זו, לצד העמדה הרווחת בחז"ל המדירה את הגוי ממעגל האחווה בעם ישראל, קיימים הדים לעמדה החותרת תחת עמדה זו ומכריזה שאף אל הגוי יש להתייחס כאח.