תוצאות

סידור תוצאות לפי

רמב"ן

ר' משה בן נחמן (המאה ה-13), מגדולי חכמי ימי הביניים. פרשן התורה והתלמוד, איש קבלה ומנהיג, רופא ויועץ למלך ארגון. ייצג את היהודים בוויכוח ברצלונה, שבעקבותיו נאלץ לעזוב את ספרד ועלה לארץ ישראל.

שמואל הנגיד

משורר ולוחם, מדינאי ושר צבא, איש אשכולות ותלמיד חכם שחי ופעל בספרד המוסלמית (המאה ה-11). הראשון שעיצב את שירת החול העברית בספרד, והמשנה למלך גרנדה שמקצת משיריו נכתבו בשדה הקרב. כינס את שירתו בשלושה קבצים.

אשכנז

שמה של גרמניה בספרות היהודים בימי הביניים, וכינוי ליהדות מזרח אירופה בעקבות הגירת היהודים ממרכז אירופה למזרחה.

ויכוח ברצלונה

ויכוח בין היהודים לנוצרים שנערך ב 1263 בברצלונה שבספרד בין נציגי הנצרות ור' משה בן נחמן (הרמב"ן).

הגדה של פסח

להגדה מקום מרכזי בטקס ליל הסדר זה אלף שנה (ויותר), ובה קטעים מתקופות שונות העוסקים ביציאת מצרים. בהגדה טקסטים שנוהגים לקרוא ולשיר בליל הסדר, לצד הוראות למהלך הטקס. קהל היעד העיקרי שלה הוא הדור הצעיר, שאמור להמשיך ולהעביר את הסיפור לדורות הבאים.

צאינה וראינה

חיבור שכלל מקורות יהודים רבים מסודרים על פי פרשות השבוע. הספר נכתב ביידיש על מנת שגם מיש אינם יודעים עברית ברמה טובה יוכלו לקראו.

יידיש

הלשון היהודית הידועה ביותר בתפוצות. שימשה כשפת היהודים ברוב מדינות אירופה ובריכוזי יהדות אשכנז במשך כאלף שנה. כמו שפות יהודיות אחרות, גם היידיש נכתבת באותיות עבריות והיא אחד ממקורות ההשפעה העיקריים של הסלנג העברי.

גליקל האמיל

אישה יהודייה שחיה בגרמניה בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 וכתבה את זיכרונותיה. קורות חייה משמשים בבואה לאורח החיים היהודי בגרמניה בתקופה זו.

הַלֵל

שם כולל לשישה מזמורי תהלים הכוללים דברי הלל ושבח לאל וחלקם פותחים במילה "הללויה". נוהגים לומר אותם בבוקר בחגים ובמועדים מיוחדים, ורק פעם בשנה בלילה: בליל הסדר.

הגר"א – הגאון רבי אליהו

ידוע בכינויו "הגאון מווילנה" ונחשב לאחד מגדולי הרוח שקמו לישראל במאה ה-18. בהנהגתו יצאה קהילת וילנה עם קהילות אחרות של מתנגדים "למלחמת חורמה" בתנועת החסידות. אך גם בעיני מנהיגי החסידות נחשב לגדול הדור.

הבעש"ט - הבעל שם טוב

מייסד תנועת החסידות (אוקראינה, המאה ה-18), "בעל שם" ואישיות דתית כריזמטית, שהציג דגם חדש של מנהיג – "הצדיק" החסידי. את עיקרי תורתו העביר בעל-פה לתלמידיו, והם היו ליסודותיה של תנועת החסידות.

בעל שם

כינוי לאדם שעסק ברפואה עממית ומאגית, שרווחה במזרח אירופה (מאות 18-16). יש עדויות על בני משפחות מיוחסות ורבניות שהיו "בעלי שם" ורכשו ידע ברפואה עממית ובמאגיה.