אביגדור שנאן: אבות פרק א משנה ג

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר,

אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,

אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק:: מסורת התורה שבעל־פה עברה משמעון הצדיק (שנזכר במשנה הקודמת) אל אנטיגנוס. מאמרו של חכם זה מורכב משלוש יחידות, העוסקות ביחסם של בני האדם אל האלוהים ומצוותיו. שתי הראשונות מציעות רעיון זהה, תחילה בניסוח שלילי ולאחר מכן בניסוח חיובי, והיחידה השלישית מנמקת רעיון זה.
אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס:: על האדם (הוא ה"עבד") למלא את רצונו המוחלט של האלוהים (הוא ה"רב", האדון), על ידי קיום מצוותיו ולימוד תורתו, לא כדי לקבל שכר,
אֶלָּא הֱיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס:: לדעתו של אנטיגנוס לא צריך המאמין המציית למצוות האל לצפות לטובת הנאה כלשהי בשל התנהגותו, ועליו לעשות את מעשיו מיראת רוממותו של האלוהים בלבד, כאמור בהמשך:
וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:: די למאמין בידיעה ובהכרה שהוא עושה את רצונו הנשגב של האלוהים (המכונה כאן "שמים" [ועל כינוי זה ראו עוד להלן ב, יז]).
האם סבר אנטיגנוס שאין אדם מקבל שכר על קיום המצוות? האם הניח שהחוטא לעולם לא ייענש בגין מעשיו? האם חלק מכול וכול על תורת השכר והעונש, שהיא כה מרכזית ביהדות? נראה שאנטיגנוס איננו עוסק כלל בשאלה זו. במאמרו זה הוא מדבר רק על עניין אחד, על המניע הראוי לעבודת האלהים – ההכרה ברוממותו, בסמכותו לצוות ובחובת האדם לעשות זאת בלא כל בקשת תמורה. אך מתברר, כי חלק מתלמידי תלמידיו של אנטיגנוס ביארו שלא כשורה את דבריו, וסברו שהוא שולל לחלוטין את מערכת השכר והעונש. לפי מסורת המתועדת באבות דרבי נתן (נוסח א, ה), הסיקו שניים מתלמידיו של אנטיגנוס, צדוק ובייתוס, מסקנה שגויה ממאמרו זה, ואמרו: "אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא ייטול שכרו ערבית? אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך", כלומר: האם אפשר שאדם יעמול כל היום כולו, כל חייו, ולא יקבל שכר בסוף ימיו (לעת "ערבית")? לוּ האמין אנטיגנוס בחיי עולם הבא ובתחיית המתים – המשיכו צדוק ובייתוס ואמרו – לא היה אומר מה שאמר, אלא מזכיר את השכר הצפון למקיימי מצוות או את העונש השמור לחוטאים. בעקבות הבנה שגויה זו – שהרי אנטיגנוס לא עסק כלל בסוגיית השכר – עמדו צדוק ובייתוס, "ופירשו מן דרך התורה ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקים ובייתוסים", ראשוני הכתות ביהדות הקדומה שלא קיבלו את הנחותיה של כת הפרושים, שהיא ממשיכת דרכם של החכמים הנמנים בראש מסכת אבות.

 על אנטיגונוס

חכם מדור המעבר שבין אנשי כנסת הגדולה (עליהם ראו במשנה הקודמת) ובין תקופת "הזוגות" (עליהם ראו במשנה הבאה), שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה, סמוך לראשית מרד החשמונאים. לא ידועים פרטים על חייו, אך שמו מעיד כי חי בחברה שלא ראתה כל רע בשימוש בשמות יווניים (אף אם לא ברור מה היה שמו, שכן בכתבי יד של המסכת הוא קרוי גם אנטיגנס או אונטוגנס וכיוצא בזה). מאמרו במסכת אבות הוא היחיד שהגיע לידינו בשמו מכל מרחבי ספרות חז"ל, ועל כן איננו יכולים לומר דבר של ממש על האיש, דעותיוו מפעלותיו.

סוכו? שוכו? שוכה?

מניין בא אנטיגנוס או היכן פעל? יודעים אנו על שני יישובים שוניםהנושאים את השם סוכו (שנכתב לעיתים "שוכו" או "שוכֹה") ושניהם נזכרים בספר יהושע שבמקרא. האחד מצוי בהר חברון, במקום המכונהכיום בשם "חרבת שויכה" (ראו יהושע טו, מח), והשני בסמוך לעמק האלה, במקום המכונה כיום בשם "תל סוכו" (ראו יהושע טו, לה), ושם לפי המסופר בספר שמואל, התקבצו הפלישתים למלחמה בישראל לפני קרב דוד וגלית. מרבית החוקרים סבורים כי הכוונה במשנתנו היא לסוכו שישבה מעל לעמק האלה. סברה זו מבוססת על הממצאים הארכאולוגיים הרבים שנמצאו במקום המעידים על יישוב גדול ושוקק חיים, שהתקיים שם בימי הבית השני. במערת קבורה בירושלים נמצאה כתובת ארמית על ארון קבורה שבה נכתב: "אמה ברת חנניא זי סוכיא", כלומר: "אמה בת חנניה, אם הסוכי", ואפשר ש"הסוכי" הוא עדות לאדם נוסף שבא מיישוב זה, הנזכר רק פעם אחת במשנה.