אביגדור שנאן: אבות פרק ב משנה י

חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ:

חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי … הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן :: לאחר רשימת חמשת התלמידים יאמר רבן יוחנן דבר בשבחו של כל אחד ואחד מהם, ולהלן (משניות יב–יד) ישווה ביניהם בדרכים שונות. רק לאחר מכן יובאו מאמריהם של החמישה (משניות טו–יט [ושם גם יובאו פרטים ביוגרפיים על כולם]). ראוי להעיר שבכתבי יד טובים של המשנה לא מצרף רבן יוחנן את התואר "רבי" לשמות תלמידיו, שכן לא מקובל הוא שיקרא הרב לתלמידיו בכינוי זה.