אביגדור שנאן: אבות פרק ג משנה כג

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת.

תְּקוּפוֹת וְגִמַּטְרְיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה:

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר :: ומנסה במאמרו להבחין בין עיקר ומשני בתחומי ידע תורני שונים, שיש בהם מרכיב מרכזי של חשבונות וחישובים. אין להעמיד בדרגה זהה את כל מה שיכול או צריך אדם ללמוד; הצבת סדר עדיפויות הוא דבר ראוי ונכון.
קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת :: חשובים במיוחד הם ענייני קרבנות העוף שמסכת קינים (האחרונה בסדר קדשים שבמשנה) עוסקת בהם, ושאלות שונות הקשורות בחישוב ימי הנידה, שמסכת נידה (המצויה לקראת סיום סדר טהרות) עוסקת בהן.
שני נושאים אלו הם דוגמא לנושאים מרכזיים שיש להקדיש להם זמן ומאמץ בשל חשיבותם ומורכבותם. הקרבנות (וקרבנות העוף המכונים "קינים" הם רק דוגמא לכך) וענייני חישוב תקופת הנידה כבסיס לטהרת האישה הן סוגיות בעלות חשיבות גדולה בעולמם של חכמים, ויש בהן מרכיב מרכזי של חשבונות וחישובים מורכבים. אי קיום המצוות הקשורות בהם הוא על פי ההלכה בבחינת חטא חמור, ועל כן קובע ר' אלעזר שיש לדקדק בהם וללבנם היטב היטב.
תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה :: לעומת זאת, חשבונות הקשורים במהלך הכוכבים ובקביעת הלוח (הן "התקופות", עניינים של מחזור הזמן, כעין אסטרונומיה, הכרוכה בהקפת כוכבי הלכת את כדור הארץ, כפי שמקובל היה לומר באותם ימים) וכן חשבונות הקשורים בהמרת ערכן המספרי של אותיות בספרות (ראו להלן), כל אלה חשובים אף הם, אך הם רק בבחינת דבר טפל, קישוט לעיקר. הם עשויים לסייע ללימוד התורה וההלכה, לחדד את הלומד ולענג אותו, אך אי אפשר שיהיו מטרה בלעדית בפני עצמם. (על "פרפרת" ראו להלן.)
נראה כי כל מורה ולומד יאמץ את העיקרון הזה בשתי ידיים.

פרפראות על פרפראות
התוספתא (ברכות ד, ח) מתארת את סדר הסעודה הראוי בתקופת חז"ל: "כיצד סדר סעודה? אורחין נכנסין ויושבין על ספסלים ועל גבי קתדראות [=כיסאות] עד שיתכנסו [כל האורחים]. נתכנסו כולן, נתנו להם [מים לנטילת] לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת [לצורך הניקיון, כיוון שנטילת שתי ידיים לאכילת לחם תיעשה מאוחר יותר].
מזגו להם את הכוס, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו לפניהם פרפראות – כל אחד ואחד מברך לעצמו … [אורח] הבא אחר שלוש פרפראות אין לו רשות ליכנס".
מה הן הפרפראות? מסתבר שמדובר במתאבנים, מאכלים קלים המעוררים את התיאבון, "מיני מעדנים הפותחים את בני המעיים" (רש"י למסכת סוכה כז ע"א). קודם לסעודה מגישים לאורחים את הפרפראות, וכל אחד אוכל לעצמו ומברך לעצמו, עד שמגיע זמן הסעודה שבה יאכלו ויברכו יחדיו.
הדבר דומה למה שמקובל להגיש כיום בקבלת פנים לפני חתונה או אירוע אחר, ומן הנימוס הוא שלאחר שלוש פרפראות, לא יצטרפו אורחים לסעודה, כיוון שכבר החלה. ויש המשתמשים בביטוי "פרפראות" לשם תיאור קינוחי הסעודה דווקא, שאף הם מכל מקום אינם העיקר בה. כך, למשל, הזכרת "פרפרת שלפני המזון" ו"פרפרת שלאחר המזון" אגב דיון בענייני ברכות (בבלי, ברכות מב ע"א).
עם הזמן נעשתה המילה הזו – שגזרונה לא וודאי – לכינוי לדברים קלים וקצרים, לא רק בתחום המזון: רעיונות קלילים, סיפורים מבדחים, זוטות, קטעי הווי, הגיגים לא מחייבים ופיצ'יפקעס למיניהם.

כמה זה "גימטריא" בגימטריא?*
ה"גימטריה" הינה חישוב ערכן המספרי של האותיות, והיה מי שהציע לפרק מילה זו לשתי מילים יווניות, כדוגמא לחישוב כזה: gamma (=האות השלישית, כמו הגימ"ל) ו־ tria (המספר שלוש).
בחישוב זה ערכן המספרי של האותיות א־י הוא 1־ 10 , האותיות כ־צ ערכן 20 ־ 90 ואילו האותיות ק־ת ערכן 100 ־ 400 .
השימוש בגימטריה בא לעיתים לצורך דרשות, ובדרך כלל לשעשועי תורה. כך, למשל, אומר המדרש (אסתר רבה ז, כא) כי כאשר אמר אחשוורוש להמן כי אין הוא מבקש תשלום עבור הריגת עם ישראל, וכי "הכסף נתון לך" (אסתר ג, יא), לא ידע כי הוא רומז בזה גם לתליית המן על העץ, כיוון ש"הכסף" ו"העץ" בגימטריה הם "מאה ושישים וחמישה" (ה= 5, כ= 20 , ס= 60 , פ= 80 שווים בחשבונם: ה= 5, ע= 70 , צ= 90 ).
באופן דומה נקבע בתלמוד הבבלי (נדרים לב ע"א) כי "שמונה עשר ושלוש מאות" חניכי ביתו של אברהם שיצאו עמו לקרב (בראשית יד, יד), לא היו למעשה אלא אדם אחד – עבדו אליעזר, ששמו בגימטריה שווה 318 . ללמדך על עוז רוחם של עבד זה ושל אדונו. – בתקופתנו, עם פיתוח מאגרי מידע אלקטרוניים הכוללים מחשבי גימטריות, נקל להשתעשע בגימטריות מעין אלה עוד ועוד, הן ככלי לניגוח והן ככלי לאישוש וחיזוק.
"מסכת אבות" בגימטריה ( 929 ) היא גם הפסוק "מהלל אקרא ה' ומן אֹיבַי אִושע" (תהלים יח, ד) או "ויאמר לקוצרים ה' עמכם" (רות ב, ד), אבל גם "ויאמר השליכו ארצה" (שמות ד, ג) או "תהֹמֹת בלב ים" (שם טו, ח), ואין לדברים קץ.
* [והתשובה הנכונה: 277 , כמו גם "מחוץ למחנה", "מזכיר" או "אנא ה' הצליחה נא"]

על ר' אלעזר (בן) חסמא
חכם מחכמי יבנה שחי בראשית המאה השנייה. בדרך כלל הוא קרוי בשם "אלעזר חסמא", ובמדרש מוסבר כי "חסמא" אינו שם אביו אלא כינוי שזכה לו בזכות אירוע שהתרחש לו: פעם בא לבית כנסת ושם נתגלה שאין הוא יודע לעבור לפני התיבה.
לאחר שהציבור בייש אותו, שב ר' אלעזר אל רבו, אל ר' עקיבא, אשר לימדו את הדרוש לימוד, וכאשר חזר ר' אלעזר לאותו מקום והראה את כוחו בתפילה, אמרו עליו "התחסם ר' אלעזר" (ויקרא רבה כג, ד), ואין "התחסם" אלא לשון חיזוק. ומצאנו בלשון חז"ל את השימוש בשורש חס"ם במשמעות זו (וכן בלשוננו: חיסום פלדה שפירושו חיזוקה והעצמתה).
על ר' אלעזר מסופר שהיה אביון מרוד, ולפי אחד המקורות אמר עליו אחד ממוריו, ר' יהושע בן חנניה, לרבן גמליאל: "שני תלמידים שיש לך … ר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טיפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן [רבן גמליאל] דעתו להושיבם בראש … שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו.
אמר להם: כמדומין אתם [=סבורים אתם] ששררה [=שלטון על אחרים] אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" (בבלי, הוריות י ע"א). ומעניין שר' אלעזר מתואר כאן כמי שיודע לערוך חשבון מורכב עד דמיוני (חישוב מספר הטיפות שבים), והרי בנושא זה הוא גם מדבר במשנה שלפנינו! לפי מסורת מאוחרת הוא קבור במירון.