אביגדור שנאן: אבות פרק ד משנה יא

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר.

וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר :: ומאמרו קורא לעני ולעשיר גם יחד לעסוק בתורה, הראשון כדי להתעשר והשני כדי לשמור על עושרו.

כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵענִֹי :: כל מי ששומר את מצוותיה של התורה ומקדיש זמן להגות בה, גם כשמצבו הכלכלי רעוע וירוד ומקשה על מציאת הזמן וכוחות הנפש הנדרשים לכך, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר :: יזכה בסופו של דבר לשכר מן השמים, אשר יאפשר לו להמשיך בדרכו זו מתוך עושר ורווחה.

והיפוכו של דבר: וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵענִֹי :: כל מי שאיננו עוסק בתורה משום שהוא מעדיף להקדיש את כל זמנו וכוחותיו לטיפול בנכסיו ועסקיו, סופו שייענש משמים, ירד מנכסיו וימשיך שלא לעסוק בתורה, אלא שהפעם יהיה עוניו הרב הסיבה לכך. לתפיסה אחרת לחלוטין של הקשר שבין תורה, עוני ועושר ראו עוד להלן ו, ד.

מאמרו של ר' יונתן בנוי על ההכרה בחשיבותה של התורה ובמרכזיותה בחיי האדם, אך בד בבד גם על אמונה מלאה בתורת השכר והעונש הבאה לביטוי כבר בעולם הזה. המציאות הנגלית לעינינו, כידוע, לא תמיד מאשרת אמונה זו, וכבר הקשה המהר"ל מפראג (בן המאה השש־עשרה) על דברי ר' יונתן: "כמה הם [האנשים] שקיימו התורה מעוני … ולא מצאנו שקיימו את התורה מעושר!" (בחיבורו "דרך החיים" על מסכת אבות).

על כן יש המפרשים את חלקם הראשון של דברי ר' יונתן באופן שונה: כל המקיים את התורה מעוני, בתנאים לא תנאים, מובטח לו שיוכל לקיימה גם אם יתהפך גורלו והוא יתעשר, וזאת משום שעושרו לא יעביר אותו על דעתו. אבל פירוש כזה איננו עולה בקנה אחד עם המשך דבריו של ר' יונתן, ומוטב לנו להניח לו לומר את דבריו כמות שהם.

ירושלים של זהב
דוגמא מפורסמת למי שקיים תורה מעוני וזכה לעושר ניתן להביא מן המסורות השונות על תולדות חייו של ר' עקיבא (וראו גם ג, יט). ביניהן נמצא גם אחת המספרת, כי היה בתחילת דרכו מקושש עצים, אשר בכל יום הביא "שתי חבילות של עצים ומוכר אחת [לפרנסתו] … ואחת שהיה מתחמם" לאור מדורה שהדליק בה. כשהתלוננו שכניו על העשן הרב והציעו לו למכור את העצים ולקנות שמן למאור, אמר להם: "איני שומע לכם, שני דברים טובים יש לי בה. אחת שאני מתחמם כנגדה ואחת שאני משתמש לאורה". בשל כל זה, ממשיך המדרש ואומר, "עתיד ר' עקיבא לחייב את כל העניים בדין [כנראה לאחר פטירתם כשיעמדו לפני בית דין של מעלה]. שאם אומרים להם: מפני מה לא למדתם תורה? והם אומרים: מפני שעניים היינו, אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה!" (אבות דרבי נתן, נוסח ב, יב).

בסופו של דבר, לאחר תקופה ארוכה של לימוד והפצת תורה, הגיע ר' עקיבא לגדולה ובצידה עושר רב, ונאמר כי "לא מת עד שישן על מיטות של זהב, ועד שעשה כתר של זהב לאשתו ועד שעשה קורדיקוס [=נעליים] של זהב לאשתו", והכל מתוך הכרת טובה על שעמדה לצידו בימים הקשים של עוני מרוד (אבות דרבי נתן, שם). (אגב: "כתר של זהב" זה קרוי במקורות אחרים בשם "ירושלים של זהב", משום שחומות העיר ירושלים היו חקוקות עליו, ומכאן נטלה נעמי שמר את הביטוי אל שירהּ הידוע.)

מסורת אחרת, מפורסמת יותר, על ראשיתו של ר' עקיבא, מצויה בתלמוד הבבלי (כתובות סב ע"ב – סג ע"א), ובה מסופר על רועה צאן שהגיע לגדולה בזכות אשתו, בתו של בן כלבא שבוע ששלחה אותו ללמוד תורה. גם מסורת זו מסיימת בממון רב שניתן לר' עקיבא בידי חותנו, מעשירי ירושלים ערב החורבן.

איזהו עשיר
ר' יונתן מבטיח לעני שיתעשר אם רק יתמיד בלימוד תורה ובקיום מצוותיה, ונראה שהוא מפרש עושר ועוני כעניין של רכוש ונכסים. עם זה מתברר כי בעולמם של חכמים ניתנו לעושר ולעשיר הגדרות נוספות. לעיל כבר פגשנו תשובה אחת על שאלה זו: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (ד, א), ולהלן (ו, ח) נמצא תשובה אחרת ולפיה העשיר הוא מי שחכמתו רבה: "עטרת חכמים עושרם" (בעקבות משלי יד, כד).

ארבע תשובות נוספות מצאנו בתלמוד הבבלי (שבת כה ע"ב). על השאלה "איזהו עשיר?"

משיב ר' מאיר ואומר: "כל שיש לו נחת רוח בעושרו", ונהוג לפרש את דבריו כמתייחסים לאדם שיכול ליהנות מעושרו, שהרי בדרך כלל "מרבה נכסים מרבה דאגה" (לעיל ב, ח), וכבר אמר קהלת כי "מתת אלהים" היא היכולת ליהנות מן "העושר והנכסים" (ה, יח). עם זאת, יש הסבורים, כי ר' מאיר רק חוזר במילותיו שלו על הקביעה כי עשיר הוא מי ששמח בחלקו.

ר' טרפון סבור כי עשיר הוא מי "שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן", היינו אדם בעל נכסים הנושאים פרי ומעסיקים אנשים רבים.

ר' עקיבא סבור כי העשיר הוא "כל שיש לו אישה נאה במעשים", והעושר בא לפי זה לביטוי בחיי משפחה ובזוגיות הרמוניים, בעוד שר' יוסי קובע כי העשיר הוא מי "שיש לו בית הכיסא סמוך לשולחנו" ויכול לפיכך לנהל אורח חיים בריא ותקין. (וראוי לזכור כי בימים עברו לא זכה כל אדם למה שנראה לנו כה מובן מאליו בימינו, ואנשים יצאו לעשות את צרכיהם לא פעם הרחק מביתם.)

ר' טרפון, המוכר כאדם אמיד ביותר (ראו לעיל ב, כ), מדבר על רכוש, ואילו ר' עקיבא – שהגיע למעמדו על פי מסורת ידועה בעיקר בזכות אשתו שעמדה לצידו (ראו לעיל ג, יט וכן להלן) – רואה בבת זוג ראויה את שיא העושר.

ר' יוסי מסתפק בקביעה כי יכולתו לחיות בבריאות טובה היא היא עושרו. מתברר כי איש איש ומה שנראה בעיניו כעושר, אף שצירוף כל הדברים יחדיו – רכוש, משפחה ובריאות – הם בוודאי מנת חלקו של "עשיר שבעשירים" (מונח המצוי בהקשר אחר בתוספתא, קידושין ג, ח).

על ר' יונתן
הוא כנראה ר' יונתן בן ר' יוסף (או: יוסי), חכם ארץ ישראלי, מתלמידי ר' ישמעאל, שחי ופעל באמצע המאה השנייה לספירה. הופעתו במסכת אבות היא הופעתו היחידה במשנה, אך הוא נזכר רבות בשאר חיבוריהם של חז"ל. כמו רבים מבני דורו סבל גם ר' יונתן בשל המצב הקשה ששרר בארץ בעקבות כישלון מרד בר כוכבא, והוא אף חכך בדעתו אם לרדת ממנה. לפי אחת המסורות (ספרי דברים, פיסקה פ) כבר הגיע יחד עם כמה מחבריו אל גבול הארץ, אך בשל אהבתם אותה התחרטו, "זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם … אמרו 'ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה'", ושבו על עקבותיהם. יש הסבורים כי מיעוט הזכרתו במשנה נובע מן העובדה שבסופו של דבר אכן ירד ר' יונתן אל בבל.