אביגדור שנאן: אבות פרק ד משנה יג

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד.

וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד.

תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקבֹ אוֹמֵר :: ומאמרו, הספוג מונחים מתחום הדת, מורכב משני חלקים המשלימים זה את זה.

הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד :: על ידי כל מצוה שעושה האדם כאילו רכש לו פרקליט המגן עליו בשעה שהוא נותן דין וחשבון על מעשיו (יום יום? ביום הדין השנתי, הוא ראש השנה? לאחר מותו?).

והיפוכו של דבר: וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד :: כל עבירה שעושה האדם מתריסה כנגדו כאותו קטגור בבית המשפט המבקש להרשיע את האדם בדין.

אבל, ממשיך ר' אליעזר ואומר, גם מי שחטא חטאים רבים, וקטגוריו רבים מפרקליטיו, אינו צריך להתייאש, שכןתְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת :: מעשים טובים וחזרה בתשובה, היינו תיקון אורח חיים פגום, הם המגן (הוא התריס) כנגד עונש העשוי לבוא ממרומים על האדם (על "פורענות" במשמעות זאת ראו א, ז). על התשובה וחשיבותה בספרות חז"ל ראו עוד להלן ד, כב.

התריסים שבמרפסת ובלוטת התריס
אנו מוקפים בתריסים. דומה שאין בית בישראל שאין בו תריסים ובוודאי שאין לך אדם בריא בלא בלוטת התריס thyroid (בלעז), אותה בלוטה בצוואר האחראית להפרשה תקינה של הורמונים שונים, בלוטה הקרויה גם בשם "בלוטת המגן", כנראה על שם צורתה. וזה אכן משמעה הראשון של התיבה "תריס", הלקוחה מן השפה היוונית: thureos , מגן. התריס הוא אחד מכלי המלחמה, ועל כן אומרת המשנה (שבת ו, ד) כי "לא יצא האיש [בשבת לרשות הרבים] לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח", ובתיאור קרב מזכירה המשנה (סוטה ח, א) "צהלת סוסים וצחצוח חרבות … הגפת תריסין … קול קרנות" וכדומה.

עם זאת כבר במשנה מצאנו "תריס" במשמעות של כיסוי המגן על פתחה של חנות (כגון ביצה א, ה), ומכאן בוודאי התריסים שבלשוננו שלנו. ועוד ראוי להצביע על הביטוי "בעלי תריסין", המצוי אמנם רק מעט בספרות חז"ל (בבלי, ברכות כז ע"ב), המשמש ככינוי לתלמידי חכמים, וזאת בשל המלחמה־לכאורה שהם נלחמים זה בזה בשעת לימוד תורה, או כלשונו של רש"י בפירושו לתלמוד: "תלמידי חכמים המנצחים [=המתנצחים] זה עם זה בהלכה".

מה הם מעשים טובים
הביטוי "מעשים טובים" מצוי חמש פעמים במשנה וארבע מהן במסכת אבות (ג, טו; ד, כב ועוד), ובטכס ברית המילה מברכים את הורי התינוק שיזכו לגדלו "לתורה לחופה ולמעשים טובים". אך מה הם בדיוק "מעשים טובים"? רק מעט מקורות מציעים תשובה מפורשת לשאלה זו. לפי מדרש שמואל (יז, ד) זכה שאול למלוכה בזכות "מעשים טובים", שהם: "שהיה ענו, שפל רוח, ירא חטא, שהיה מבזבז נכסיו וחס על נכסיהן של ישראל [היינו עושה שימוש בכספו ולא בכספי ציבור] … שהיה בן תורה".

בתלמוד הירושלמי (תענית ג, יא) מפרט אחד החכמים מה הם "המעשים הטובים" שבזכותם נענתה תפילתו להבאת גשמים: "מימיי לא קידמני אדם לבית הכנסת [ותמיד הגיע ראשון] … ולא שמחתי בתקלת [=בכישלון] חבריי … ולא הקפדתי בתוך ביתי…", ועוד. ולפי מקור אחר שלחו חכמים אל אישה בשם קמחית, שזכתה לראות את כל בניה משמשים בכהונה גדולה, ושאלוה: "מה מעשים טובים יש בידך?" וכתשובה היא מצביעה על צניעותה המופלגת, שאפילו קורות ביתה לא ראו את שערות ראשה, משום שכיסתה אותן דרך קבע (בבלי, יומא מז ע"א). מעטות אפוא הן התשובות לשאלה מה הם "מעשים טובים", אך הן מגוונות ומצביעות על תחומי חיים שונים.

פרקליט, קטגור וסנגור
הפרקליט מגן על האדם ואילו הקטגור עומד למולו – כך עולה מדברי ר' אליעזר, וכפירוש הרמב"ם למשנה: "פרקליט הוא המליץ טוב על האדם לשלטון, וקטיגור הוא הפך זה, והוא המלשין על האדם לפני המלך ומשתדל להמיתו". ואכן, פרקליט בלשון המשנה ובתוספתא הוא מה שאנו נוהגים לקרוא היום בשם סנגור: "מניין שהצדקה וגמילות חסדים [עושים, מביאים] שלום גדול ופרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים?" (תוספתא, פאה ד, כא), וכן "אמר ר' לוי אמר הקב"ה לישראל: בני, אותן הקרבנות שהכתבתי לכם בתורה היו זהירין בהן [=מקפידים לשמור עליהם], שאין פרקליט טוב לירידת הגשמים יותר מן הקרבנות" (פסיקתא דרב כהנא כח, ג).

גם תיבת סנגור מצויה בלשון חז"ל, למשל: "למה מיכאל וסמאל [=שני המלאכים] דומין? לסניגור וקטיגור עומדין בדין" (שמות רבה יח, ה). ובאמת סנגור ופרקליט מלכתחילה הם היינו הך. שלוש המילים האלה – פרקליט, סנגור וקטגור – הגיעו אל השפה העברית מן היוונית בתקופת חז"ל, מתוך התבוננות בנוהלי המשפט בחברה היוונית־רומית, אלא שהמילים סנגור וקטגור נקלטו יפה בשפה ואף נוצרו מהן פעלים: לסנגר ולקטרג. עם הזמן הועדפה תיבת "סנגור" כדי לציין את "המליץ טוב" (כנראה בשל החריזה עם תיבת "קטגור" ההפוכה ממנה במשמעותה) ותיבת "פרקליט" החלה לסמל כל עורך דין, ללא קשר לצד שהוא מייצג במשפט.

גם במוסדות המדינה מתרוצצים שני המושגים האלה: "פרקליטות המדינה" "מייצגת את מדינת ישראל ואת רשויות השלטון בפני בתי המשפט ובתי הדין השונים, על כל ערכאותיהם…", ואילו "הסנגוריה הציבורית" "…הוקמה כדי להעניק ייצוג משפטי איכותי ומקצועי לחשודים, לעצורים, לנאשמים ולנידונים הזכאים לכך…" (הציטוטים מתוך אתר משרד המשפטים).

הקטגור במשפטים בשם המדינה קרוי דרך כלל "התובע" ולצידו של הנאשם עומד "פרקליט", "עורך דין" או "סנגור" – הכול על פי התחושה הלשונית של המשתמש במושגים אלו.
אגב כך נזכיר גם את הביטוי "פרקליטו של השטן" שהוא כינוי לאדם המייצג במודע עמדה המנוגדת לעמדה העיקרית העומדת לדיון, גם אם לא זו דעתו האישית, וכל זאת כדי לחדד את הסוגיה הנדונה ולבדוק אפשרויות לערער על הדעה המקובלת. מושג זה לקוח מעולם הכנסייה הנוצרית. במסגרת דיונים על הענקת תואר קדוש למועמדים שונים, נהוג היה (עד לפני שנים לא רבות) למנות את אחד מן המשתתפים כדי שייצג לכאורה את השטן, המערער על ההצעה להעניק תואר של קדושה לאדם, ולהעלות טיעונים שונים כנגדה.

על ר' אליעזר בן יעקב
חכם ארץ ישראלי שחי ופעל במחצית המאה השנייה לספירה. הוא היה מתלמידיו האחרונים של ר' עקיבא (ירושלמי, חגיגה ג, א) וכנראה גם העביר מתורת רבו לבן דורו הצעיר ממנו, ר' מאיר (בבלי, יבמות צג ע"א). בספרות חז"ל נזכר חכם נוסף שנקרא ר' אליעזר בן יעקב, אשר חי עוד בימי הבית השני והעיד על דברים שראו עיניו במקדש, ועל כן לא תמיד ניתן לקבוע בוודאות איזה "אליעזר בן יעקב" עומד לפנינו. כיוון שבפרק ד' של מסכת אבות עוסקים אנו בחכמים מן המאה השנייה, סביר לומר שהמאמר שלפנינו איננו מפרי מחשבתו של התנא הקדום יותר. אחד משני חכמים אלו – כנראה הראשון שבהם, אך אולי שניהם – מכונה במקורות בכינוי המכובד "קב ונקי", ביטוי שמשמעו: מי שתורתו מועטת אך היא מדויקת ונכונה ואין בה כל פגם (בבלי, יבמות מט ע"ב; אבות דרבי נתן נוסח א, יח).