אביגדור שנאן: אבות פרק ה משנה א

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.

וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת,

אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת,

וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

שונה הוא עד מאוד פרק ה של מסכת אבות מארבעת הפרקים שקדמו לו. לא נמצא בו (להוציא מעט בסופו) שמות של חכמים שמפיהם נאמרו הדברים, ובעיקרו הוא כולל מאמרים הסובבים סביב רשימות מספריות, בסדר יורד, החל במספר עשר, המשך במספר שבע וכלה במספר ארבע.
בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם :: עשר פעמים מופיע השורש אמ"ר בסיפור בריאת העולם שבספר בראשית (לפירוט ולדיון ראו להלן).
וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלאֹ בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת :: מה עלינו ללמוד (הוא ה"תלמוד") מפירוט זה של אמירות, והרי יכול היה האלוהים לברוא את העולם כולו באמירה אחת של "יהי"! מדוע החליט לברוא את העולם בשלבים, על ידי אמירות רבות, ואף לפרטן אחת לאחת?
אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת :: הפירוט הרב של תהליך הבריאה בא להדגיש את מורכבותה, את חשיבותה ואת תשומת הלב הרבה שהקדיש לה הבורא, דבר המסביר ואף מצדיק את העונש הגדול (זה פירוש "להיפרע" [ראו א, ז]) הראוי לרשעים המביאים במעשיהם לאובדן העולם, וכן מנמק את השכר הרב המגיע לצדיקים המאפשרים במעשיהם את קיומו התקין של העולם.

"עשרה מי יודע?"
מסכת אבות מביאה רשימות רבות של עשרה עניינים (להלן, משניות ב־ט), המסודרות באופן כללי על פי סדר הסיפור המקראי, החל בבריאה, המשך בדמויות מספר בראשית ואירועי החומשים שמות ובמדבר, וכלה באירועים שהתרחשו במקדש.
המספר 10 משמש כידוע כתשתית לשיטת הספירה המקובלת, היא השיטה העשרונית – ככל הנראה בשל העובדה הפשוטה שלבני האדם יש עשר אצבעות – ובשל כך נושא עמו מספר זה גם את המשמעות של שלימות, בהצביעו על יחידה סגורה ובעלת מהות מובחנת. כך, למשל, עשר הספירות של עולם הקבלה, עשרה האנשים המרכיבים את "המניין" הדרוש לשם קיום מצוות שונות (וראו ג, ז), או עשרה אנשים המרכיבים את היחידה החברתית הקטנה אשר בראשם עומדים "שרי עשרות" (ומעליהם שרי חמישים, שרי מאות ושרי אלפים [שמות יח, כא]).
והנה, המספר 10 משמש במקרא גם כמספר עגול, כאשר הכתוב מבקש לתת הערכה כללית ולאו דווקא מדויקת של מספר גדול, ולעיתים אף בנימה של גוזמה, כגון דברי אלקנה אל חנה אשתו: "למה תבכי ולמה לא תאכלי … הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים" (שמואל־א א, ח), ואין כוונתו למספר זה במדויק.
הוא הדין בדברי איוב אל רעיו: "זה עשר פעמים תכלימוני [=תביישו אותי]" (יט, ג) וגם הוא איננו מתכוון למספר זה דווקא.
וכאשר מספר יעקב על מעשי רמאותו של לבן, הוא אומר כי חותנו החליף את משכורתו "עשרת מונים" (בראשית לא, ז), כלומר פעמים רבות, ולאו דווקא עשר.
לאור זאת אפשר שגם "עשרה מאמרות" שבמשנתנו איננו מספר מדויק, כאמור לעיל, וגם להלן, בהמשך המסכת, נראה לא פעם לבאר "עשר" כמספר לא דווקאי (כגון במשנה ז).
מעניין להעיר כי הרשימות במסכת אבות שעניינן במספר 10 כוללות גם דברים ידועים וברורים, העולים בפשטות מן הטקסט המקראי, כגון עשר המכות או עשרת הדורות שבין אברהם לנח, ולאור זאת התעוררה השאלה מדוע לא הזכירה מסכת אבות גם את עשרת הדיברות (או, כפי שהם קרויים במקרא, "עשרת הדברים" [דברים ד, יג])?
הרב יהודה שביב – בפירושו למסכת אבות, "בדרך אבות" (תשס"ו), פירוש שעמד דרך קבע לנגד עינינו – מציע לומר כי הדבר נעשה במתכוון. מתברר כי בתקופת חז"ל היה מי שסבר, כי עשרת הדיברות נעלים יותר משאר חלקי התורה, משום שאותם שמע העם במישרין מפי האלוהים, וכי בגלל זה יש לייחס להם חשיבות יתרה ובמקביל להפחית בערכן של שאר המצוות, אשר הובאו אל העם בידי משה (ראו בבלי, ברכות יב ע"א).
דעה זו מוגדרת בתלמוד כדעתם של "מינים", כופרים (אשר זהותם לא נתבררה), ובגללה אף הוצאו עשרת הדיברות מן התפילה היומיומית, שבה נכללו בתקופת הבית השני. לדעת הרב שביב אי־הכללת עשרת הדיברות ברשימות שבמסכת אבות באה מסיבה דומה. ולא יהא זה מיותר להעיר, כי גם בשאלת חלוקתם של עשרת הדיברות לעשרה (שמות כ; דברים ה) אין הסכמה בין הפרשנים השונים, ואולי גם כאן 10 הוא מספר כללי, שלם ועגול, שאין לדקדק בו יתר על המידה?

אמר והיה
יחידה מרכזית בתפילת שחרית פותחת בברכה האומרת: "ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, ברוך עושה בראשית, ברוך אומר ועושה". ברכה זו, המבוססת ככל הנראה על משנתנו, מביאה לידי ביטוי את הרעיון שבכוחן של מילים לברוא וליצור, בעקבות המסופר על בריאת העולם בפרק הפותח את התורה.
והנה, התלמוד הבבלי מספר גם על בני אדם אשר עלה בידם לברוא וליצור בעזרת מילים: במסכת סנהדרין (סה ע"ב) מסופר על האמורא רבא שהצליח לברוא אדם, וכן על רב חנינא ורב אושעיא שמדי ערב שבת בראו להם עגל (לצורך אכילתו בסעודת השבת!) על ידי צירופי אותיות ומילים מתוך ספר מסתורי בשם "ספר יצירה".
שני סיפורים אלו ממחישים בצורה הבוטה ביותר את התפיסה בדבר כוחן העצום של המילים, שכן על פי המסופר בהם מצליחים שלושה בני תמותה להידמות לאל ולחקות את דרכי פעולתו. סיפורים אלו – ובייחוד סיפור בריאת אדם על ידי רבא – היוו בסיס לדיונים בספרות המסתורין בדבר כוחה המאגי של המילה, ועם הזמן גם ליצירת המיתוסים על בריאת גולם, אשר המפורסם שבהם הוא, כמובן, הגולם של המהר"ל מפראג (ועליו ראו להלן, משנה י).

כך (אף שבארמית) שואל התלמוד הבבלי בתמיהה, כשהוא עוסק ב"עשרה מאמרות" שבהם נברא העולם. למען האמת נמצא בפרק א של ספר בראשית רק שמונה פעמים את הביטוי "ויאמר אלהים" כשהוא מופיע בקשר ליצירה ובריאה:
( 1) "ויאמר אלהים יהי אור",
( 2) "ויאמר אלהים יהי רקיע",
( 3) "ויאמר אלהים יקוו המים … אל מקום אחד",
( 4) "ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא",
( 5) "ויאמר אלהים יהי מאורות",
( 6) "ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ",
( 7) "ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה",
( 8) "ויאמר אלהים נעשה אדם".
בדוחק אפשר להוסיף עליהם גם את "ויאמר להם אלהים [=לאדם ולאשתו] פרו ורבו", שאמנם אין בו בריאה, אך יש בו הוראה לבני האדם לברוא עולמות משלהם.
תשובת התלמוד (ראש השנה לב ע"א) לתמיהה זו היא שגם תיבת "בראשית" הפותחת את סיפור הבריאה ("בראשית ברא אלהים את השמים…") היא בבחינת מאמר, כי גם השמים נבראו באמירה, ככתוב "בדבר ה' שמים נעשו" (תהילים לג, ו).
לפי מקור אחר (בראשית רבה יז, א) יש לכלול ברשימה פסוק נוסף, "ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו" (ב, יח), שבעקבותיו נבראה האישה, וכך נכללת גם בריאת האישה בין עשרת המאמרות, ולפי זה לא הגיע העולם לשכלול בריאתו עד שנבראה חוה.
מקור נוסף (פסיקתא רבתי, כא) מונה בין "עשרת המאמרות" את דברי אלוהים לאדם: "ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע … לאוכלה" (א, כט), אך קשה להבין מדוע יש לראות בפסוק זה מאמר שעניינו בבריאה. ואולי אין לדייק במספר עשר והוא מספר עגול, שגם המספרים הקרובים לו, תשע או אחת־עשרה, יכולים להיחשב כמוהו?