אביגדור שנאן: אבות פרק ה משנה ה

פירוש למסכת אבות

< 1 דקות

משנה

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם:

פירוש

פרשנים רבים רואים את משנה ו כהסבר למשנה ה, ובעקבותיהם הבאנו את שתי המשניות ואף דנו בהן כאחת. עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם, וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם :: ומה הם ניסים אלה?
ממשיכה המשנה ומסבירה: עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם :: המכות שהובאו על המצרים, בארצם ובים סוף, לא פגעו בעם ישראל, אף שהוא נמצא בשני המקרים בסמוך אל המצרים, והצלתו מכל מכה ומכה היא הנס שהתרחש לו.
ואכן, לגבי חלק מן המכות מקפידה כבר התורה לומר שבני ישראל לא נפגעו מהן. ראו, למשל, לגבי מכת חושך (שמות י, כב־כג: "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים … ולכל בני ישראל היה אור במושבותם") וכן מכת ערוב (ח, יח), דבר (ט, ו) וכמובן מכת בכורות. – ספר שמות מונה כידוע עשר מכות שהוכו המצרים בארצם, אך עדיין יש לשאול:
מה הן המכות שבהן הוכו המצרים על הים? ומה היה מספרן? (וראו להלן).

הרחבה

חדצ"ע כבא"ב או שמא דע"צ אבד"ב?
התופעה המוכרת לנו בשם "ראשי תיבות" קרויה בלשונם של חז"ל בשם נוטריקון (והיא תיבה הגזורה מיוונית: כתיבה כדרכם של סופרים, הם הנוטריונים, הכותבים במהירות ובקיצורים).
אחד מן הנוטריקונים המפורסמים ביותר הוא "דצ"כ עד"ש באח"ב", הבא לרשום את עשר מכות מצרים: דם צפרדע כינים, ערוב דבר שחין, ברד ארבה חושך ו(מכת) בכורות. נוטריקון זה נזכר אף בהגדה של פסח, והוא מסייע למי שמבקש לזכור את עשר המכות על פי סדרן בספר שמות, פרקים ז־יא.
"בספר שמות" אמרנו כי להפתעתנו נמצא במקרא את רשימת מכות מצרים גם בשניים ממזמורי ספר תהילים, אלא שכאן לא מדובר בעשר מכות דווקא, ואף סדרן איננו זהה לזה שבתורה.
כך נמצא במזמור ק"ה, שהוא מזמור היסטורי המספר את תולדות עם ישראל מימי אברהם ועד כניסת העם לארץ כנען. בין השאר נאמר בו, כי משה ואהרן נשלחו אל מצרים כדי לעשות בארץ זו אותות ומופתים:
"שלח חושך ויחשך … הפך את מימיהם לדם … שרץ ארצם צפרדעים … אמר ויבוא ערוב, כינים בכל גבולם. נתן גשמיהם ברד … אמר ויבוא ארבה … ויך כל בכור בארצם" ולאחר מכן "ויוציאם בכסף וזהב" (פסוקים כח־לז).
המדובר אפוא בשמונה מכות בלבד, וסימנן חדצ"ע כבא"ב!
ואילו במזמור היסטורי אחר, מזמור ע"ח העוסק בתולדות העם מתקופת השעבוד במצרים ועד לבחירת דוד למלך, נאמר אודות האותות והמופתים שהראה ה' במצרים:
"ויהפוך לדם יאוריהם … ישלח בהם ערוב … וצפרדע … [ויתן] יגיעם לארבה. יהרוג בברד גפנם … וחייתם [=ואותם] לדבר הסגיר … ויך כל בכור במצרים …" ולאחר מכן "ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר" (פסוקים מד־נב).
וכאן המדובר בשבע מכות בלבד, וסימנן דע"צ אבד"ב!
הפרשנים המסורתיים של ספר תהילים התלבטו בשאלת העדרן של כמה מן המכות מן המזמורים, והפרשן הספרדי בן המאה השתים עשרה, אברהם אבן עזרא, למשל, שיער (בפירושו למזמור ע"ח) כי "לא הזכיר מכת כינים גם מכת שחין גם מכת חושך גם מכת דבר בעבור שנמלטו בני אדם [ממכות אלה ולא נפגעו מהן]".
אמנם אפשר שבעלי המזמורים נטלו לעצמם את זכות החירות האמנותית, ובחרו להזכיר רק מה שתאם את יצירותיהם השיריות, אך גם אפשר שהם הכירו מסורות אחרות באשר למספר המכות ולסדרן, ואותן שיקעו במזמוריהם.