אביגדור שנאן: אבות פרק ה משנה ו

(עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם):

פרשנים רבים רואים את משנה ו כהסבר למשנה ה, ובעקבותיהם הבאנו את שתי המשניות ואף דנו בהן כאחת. עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם, וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם :: ומה הם ניסים אלה?

 ממשיכה המשנה ומסבירה: עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם :: המכות שהובאו על המצרים, בארצם ובים סוף, לא פגעו בעם ישראל, אף שהוא נמצא בשני המקרים בסמוך אל המצרים, והצלתו מכל מכה ומכה היא הנס שהתרחש לו.

 ואכן, לגבי חלק מן המכות מקפידה כבר התורה לומר שבני ישראל לא נפגעו מהן. ראו, למשל, לגבי מכת חושך (שמות י, כב־כג: "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים … ולכל בני ישראל היה אור במושבותם") וכן מכת ערוב (ח, יח), דבר (ט, ו) וכמובן מכת בכורות. – ספר שמות מונה כידוע עשר מכות שהוכו המצרים בארצם, אך עדיין יש לשאול:

מה הן המכות שבהן הוכו המצרים על הים? ומה היה מספרן? (וראו להלן).

שיעור במתמטיקה בליל הסדר
שאלת המכות שבהן הוכו המצרים על ים סוף (ובמקביל: עשרת הניסים שהתרחשו לעם ישראל באותה עת) העסיקה גם את המדרשים. במכילתא דר' ישמעאל (בשלח, ד) נמצא את הפירוט הבא, שחלקו עוסק במכות שהוכו המצרים וחלקו בניסים שהתרחשו לישראל: "עשרה ניסים נעשו לישראל על הים.
נבקע הים ונעשה כמין כיפה [והראיה מובאת מדרשה מסובכת ביותר אשר יסודה בפסוק מספר חבקוק ג, יד־טו: 'נקבת במטיו … דרכת בים סוסיך'];
נחלק לשניים, שנאמר 'ונטה את ידך על הים ובקעהו' (שמות יד, טז);
נעשה הים יבשה, שנאמר 'ובני ישראל הלכו ביבשה' (שם, פסוק כט);
נעשה כמין טיט, שנאמר 'דרכת בים סוסיך חומר [=טיט] מים רבים' (חבקוק שם, פסוק טו);
נעשה פירורין פירורין, שנאמר 'אתה פוררת בעוזך ים' (תהילים עד, יג);
נעשה סלעים סלעים, שנאמר 'שיברת ראשי תנינים על המים' (שם);
נעשה גזרים גזרים, שנאמר 'לגוזר ים סוף לגזרים' (תהילים קלו, יג);
נעשה ערימות ערימות, שנאמר 'וברוח אפיך נערמו מים' (שמות טו, ח);
נעשה כמו נד, שנאמר 'ניצבו כמו נד נוזלים' (שם);
הוציא להם [=לבני ישראל, מים] מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר 'ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים' (תהילים עח, טז);
הקפיא להם את הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס [=גביש] של זכוכית, שנאמר 'קפאו תהומות בלב ים' (שמות טו, שם)".
מתברר שבעל המסורת הזו מפרק את סיפור קריעת ים סוף לגורמיו – על יסוד פסוקים מסיפור מעבר ים סוף ומשירת הים, בתוספת שברי פסוקים שונים מדברי הנביאים ומן המזמורים המאזכרים אירוע זה או אירועים דומים שבהם נלחם ה' במים ובכוחותיו ויכול להם – וכך מגיע אל עשרה ניסים או עשר מכות.
עם זה מתברר כי מקורות אחרים אינם מסתפקים במציאת עשר מכות שהוכו המצרים על הים, והם הולכים ומגדילים את מספרן עד לחמישים ואף עד למאתיים וחמישים מכות (אם כי מבלי לפרטן).
כך בקטע ידוע מן ההגדה של פסח, שמקורו אף הוא במדרש המכילתא האמור (בשלח, ו), ובו חלוקים שלושה חכמים באשר למספר המכות שהוכו בהן המצרים על ים סוף. לדעת ר' יוסי הגלילי, מדובר בחמישים מכות, וראייתו: במצרים אומרים החרטומים לפרעה כי המכות "אצבע אלהים" הן (שמות ח, טו), ואילו על הים נאמר כי העם ראה את "היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" (שם יד, לא), וכיוון שביד חמש אצבעות – גדל מספר המכות שנעשו על הים לחמישים.
ר' אליעזר מקבל את הנחתו של ר' יוסי הגלילי, שמניין המכות על הים גדול היה פי חמישה ממניין המכות שבמצרים, אך הוא סבור שבמצרים לקו המצרים 40 מכות, כיוון שמכות מצרים מתוארות במזמור ההיסטורי שבספר תהילים (עח, מט) בחמישה כינויים: "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים". די היה למזמור בכינוי אחד, ואם הוסיף עוד ארבעה, משמע שיש להעניק משמעות למספר זה, ומכאן שכל מכה במצרים היתה בת 4 מכות.
ר' עקיבא מפתח רעיון זה ומוצא בפסוק מתהילים חמישה כינויים (כיוון שהוא מחשיב גם את "חרון אפו" כמכה נוספת) וכך הוא מגיע ל־ 250 מכות. הגדלת מספר המכות באה כנראה להאדיר את מעמד קריעת ים סוף, אירוע שהותיר רושם גדול על הספרות המקראית, ללא שיעור הרבה יותר מאשר מכות מצרים.
עם הזמן – וכנראה רק בראשית ימי הביניים ואולי מתוך רצון להאריך את ליל הסדר – נתגלגלה מסורת מדרשית זו אל ההגדה של פסח, והיא נאמרת בה מיד לאחר מניין עשר מכות מצרים, כולל הנוטריקון של דצ"כ עד"ש באח"ב.