אביגדור שנאן: אבות פרק ה משנה כה

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ.

ובָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ,

שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה:

עיקר המאמרים החותמים את מסכת אבות הוא בשפה הארמית.
בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפךְֹ בָּהּ וַהֲפךְֹ בָּהּ, דְּכלָֹּא בָהּ ::
מילולית: הפוך בה והפוך בה שהכול בה,
וכוונתו לתורה, שיש ללמוד אותה חזור ולמד, בכל דרך אפשרית, כי ניתן למצוא בה כל מה שאדם זקוק לו או מחפש בה (וראו להלן).
וּבָהּ תֶּחֱזֵי וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנָּהּ לָא תָזוּעַ ::
מילולית: ובה תתבונן, ותזקין ותבלֶה בה, וממנה לא תזוז,
וכוונתו לומר שעל האדם לעסוק בתורה תמיד (ויש גורסים: "ובה תהגה" או "ובה תהוי" [=תהיה]), עד זקנה ועד ימי הבלוּת של השיבה,
שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה :: שאין דרך טובה יותר לעבור בה את החיים מאשר העיסוק התמידי בתורה.

הב כפהו הב כפה
כך ניתן לכתוב את משפט הפתיחה של דברי בן בג בג כשהוא הפוך, מסופו לתחילתו.
הדבר נראה משונה לעין, אך אין הוא שונה עקרונית מדרכים רבות שבהן מימשו חז"ל (ומממשים גם היום ההולכים בדרכם) את תביעתו של בן בג בג. הנחת היסוד שלו אומרת כי הכול – העבר, ההווה והעתיד – רשום בתורה בדרך זו או אחרת, ועל הקורא להתאמץ ולגלות זאת בכל דרך קריאה אפשרית: קריאה על דרך הגימטריה (על כך ראו לעיל ג, כג), דרשת המילית "את" (לעיל ד, טו), התעלמות מחלוקת הפסוקים, דרשת צורתה של אות או מספר אותיותיה של מילה (מדוע פתחה התורה באות ב? מדוע יש בתיבה הראשונה שבתורה שש אותיות דווקא?) ועוד דרכים מדרכים שונות. כך נותר ספר הספרים כיצירה חיה, שכל דור יכול היה לחזור אליה ולמצוא בה תשובות לשאלות זמנו.
האם העלה בן בג בג על דעתו את השימוש במחשב לצורך הפיכה חוזרת ונשנית במילותיה של התורה? דרך זו, שנתחדשה בידי מתמטיקאים וחוקרים ישראלים, אליהו ריפס ודורון ויצטום, רואה את אותיותיה של התורה – תוך התעלמות מחלוקתן למילים ולמשפטים – כרצף בן כ־ 300 אלף סימנים, שניתן לגלות בו עולמות מופלאים אם מדלגים מאות לאות על פי שיטה קבועה מראש.
כך, למשל, ניתן למצוא את השם "ישראל" ברצף המילים: "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי…" (בראשית א, לא – ב, א) אם מדלגים מן היו"ד שבסוף המילה "הששי" בדילוגים של שבע אותיות כל פעם, ומכאן ראיה כי עם ישראל עלה בתודעת האלוהים כבר עם הבריאה שנמשכה שבעה ימים. בדרך זו ניתן לגלות, לפי שיטה זו, אירועים היסטוריים רבים. בבראשית טו, ה, למשל, פסוק המזכיר הבטה אל הכוכבים, ניתן לגלות "חללית", וכיוצא בזה עוד ועוד. סריקה כזו אפשרית, במיוחד כשמדובר בדילוגים של עשרות אותיות, כמעט אך ורק בעזרת המחשב. השיטה עוררה פולמוס סוער, בעולם האקדמי ומחוצה לו, ומבקרי השיטה ביקשו להוכיח כי בכל טקסט רצוף וארוך (כגון הרומאן "מובי דיק" של מלוויל) ניתן למצוא צירופים מעין אלה. הויכוח טרם הוכרע, אך הוא מלמד כי העיקרון של "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" מתגלה מחדש בכל דור, בדרכים חדשות, אשר רק העתיד יגלה אם מספרן הוא סופי.

על בן בג בג
חכם ארץ ישראלי שזמנו לא ברור, והוא נזכר במשנה רק כאן, אך מאמרים שונים מפיו נמסרים פה ושם בספרות חז"ל.
אפשר שהיה בן דורו של הלל הזקן (ובמדרש אבות דרבי נתן נוסח א, יב אכן מיוחס מאמר זה להלל), אך נראה יותר שהוא "יוחנן בן בג בג" הנזכר בתלמוד הבבלי (קידושין י ע"ב) כאדם שהיה "בקי בחדרי תורה", כלומר במסתריה ובפרטי פרטיה, וחי בתקופה מאוחרת יותר.
מסורות מימי הביניים קובעות שהיה גר במוצאו, ויסודן כנראה בניסיון להסביר את שמו המשונה (ויש הכותבים את שם אביו במילה אחת – "בגבג").
ויש אף המזהים אותו עם "בן הא הא" שנזכר להלן, שהרי "בג" בגימטריה הוא 5, כמו ערכה של האות ה"א.