אביגדור שנאן: אבות פרק א משנה יב

הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם.

הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן,

אוֹהֵב שָׁלוֹם

וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,

אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת

וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם :: משמעיה ואבטליון הנזכרים במשניות הקודמות.

הִלֵּל אוֹמֵר :: גם בשתי המשניות הבאות נמצא מאמרים המיוחסים להלל, וכן הוא להלן בפרק ב, משניות ה–ח.

הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרןֹ :: ראוי לו לאדם, אומר הלל, לדבוק בדרכיו של אהרן הכהן, שהיה – על פי תפיסת חז"ל – אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה :: לא די לחבב ולהעריך את השלום שבין אדם לחברו, אלא ראוי אף לרדוף אחריו ולהגיע אליו, גם אם הדבר כרוך במאמץ, בטרחה ובהשקעת זמן.

יסוד הדברים, מבחינה לשונית, בדברי המזמור: "סור מרע ועשה טוב / בקש שלום ורדפהו" (תהילים לד, טו).

האוהב את השלום סופו שהוא רץ ומשחר אחריו, והאוהב את הבריות – ממשיך הלל ואומר – סופו שהוא עושה למענן על ידי שהוא מקרב אותן אל תורת ישראל, שלדעתו אין דבר טוב ויקר ממנה.

הַבְּרִיּוֹת :: למי מתכוון הלל בכינוי זה? לבני ישראל או לכל בני האדם? על פי המסופר על הלל במקורות רבים, שבהם קירב גרים אל עם ישראל, נראה שכוונתו לכל בני האדם באשר הם, אשר הלל פתח בפניהם את שערי היהדות על ידי גיורם בנועם הליכות ובנפש חפצה.

ומפורסם הוא הסיפור על אותו נוכרי שבא להתגייר בפני שמאי והלל, אך ביקש לעשות זאת בתנאי "שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת", כלומר בראשי פרקים ובקצרה. שמאי דחה את הבקשה בזעף, אך הלל גייר את האיש ואמר לו: "'מה שעליך שנוא, לחברך אל תעשה', זו היא כל התורה כולה, והשאר הוא פירושה, לך ולמד" (בבלי שבת לא ע"א [המקור חלקו בארמית]).

אהרן והשלום

עצתו של הלל היא ללמוד ממעשיו של אהרן הכהן ולחקות את התנהגותו. אך האם באמת היה אהרן רודף שלום ואוהב בריות, כפי שמתאר אותו הלל?

למען האמת, תמונה כזו לא מצטיירת מקריאה פשוטה בסיפורי התורה. לפי המסופר בתורה, אהרן, אחיו הבוגר של משה, התלווה אליו בהתייצבו לפני פרעה, סייע לו להתמודד עִם עם ישראל העיקש והיה שותף לעשיית המופתים במצרים.

אך פרט לכך מופיע אהרן פעמיים בסיפורי התורה. פעם אחת כאשר הוא יוצר, בהיעדרו של משה, את עגל הזהב (שמות פרק לב), ובפעם השנייה כאשר הוא מדבר, יחד עם מרים, כנגד משה אחיהם על שנשא לו אישה כושית (במדבר פרק יב).

תגובת משה על מעשה העגל ותגובת האלוהים על הדיבור כנגד משה אינם מחמיאים לאהרן כלל וכלל.

מניין אפוא למד הלל כי אהרן היה אוהב בריות ורודף שלום?

נראה כי מדובר בהתפתחות שעברה דמותו של אהרן במסורת ישראל. כבר במקרא נקשר עניין השלום אל הכהנים.כך בברכה המפורשת שנתברך פינחס בן אלעזר הכהן, נכדו של אהרן (במדבר כה, יב): "הנני נותן לו את בריתי שלום".

וביתר שאת בדברי הנביא המאוחר מלאכי, המתאר את דמותו האידיאלית של הכהן: "בריתי היתה אתו החיים והשלום … תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון … כי מלאך ה' צבאות הוא" (ב, ה–ז).

חז"ל הלכו בעקבות פסוקים אלו והעצימו את יסוד רדיפת השלום שבדמות הכהן בכלל, ובזו של אהרן בפרט. (על שבחו של אהרן ראו עוד א, יח.)

באבות דרבי נתן מסופר על ההבדל שבין אהרן הכהן לאחיו משה: "במשה מה הוא אומר? 'ויבכו בני ישראל את משה' (דברים לד, ח). באהרן מה הוא אומר? 'ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל' (במדבר כ, כט)".

ומפני מה לאהרן בכו "כל בית ישראל" ומשה לא בכו לו אלא מקצתם ("בני ישראל")? אלא "משה היה דיין ואי אפשר לו לדיין לזכות שני בעלי דינין כאחת, אלא לזכות את הזכאי ולחייב את החייב.

אהרן לא היה דיין אלא מטיל שלום בין אדם לחבירו. לפיכך אהרן בכו לו כל ישראל, ומשה לא בכו לו אלא מקצתן" (נוסח ב, כה). ברוח זו דיבר הלל.

על הלל
הוא "הלל הזקן", חכם שחי בסוף המאה הראשונה לפני הספירה ואולי אף בתחילת המאה הראשונה לספירה, והידוע גם בכינוי "הלל הבבלי".

נראה שהלל נולד בבבל ועלה לארץ ישראל כדי ללמוד תורה מפי שמעיה ואבטליון (הנזכרים במשניות הקודמות כמוריו).

לפי מסורת אגדית אחת התפרנס הלל בשנותיו הראשונות בארץ בדוחק רב. הוא נהג להשתכר בכל יום סכום זעום – חצי ממנו היה נותן לשומר בית המדרש כדי שזה יאפשר לו להיכנס ולשמוע את דברי החכמים, ואת חציו האחר היה מקדיש לפרנסת משפחתו (בבלי, יומא לה ע"ב).

בתקופתו של הלל היתה נשיאות הסנהדרין נחלתם של זקני משפחה מיוחסת, משפחת בתירה (או: בתירא), אולם ערב פסח אחד שחל בשבת נשכחה מזיכרונם של בני בתירה ההלכה, האם שחיטת קרבן הפסח והקרבתו דוחות את השבת אם לאו. הלל ששימש את שמעיה ואבטליון ידע את ההלכה – וכאות הערכה העניקו לו זקני בית בתירה את תואר הנשיאות (בבלי, פסחים סו ע"א).

הלל חלק את הנהגת העם בצוותא עם שני חכמים נוספים. הראשון היה מנחם – דמות עלומה, שלא ידוע לנו הרבה עליה – ולאחר שזה פרש מסיבות לא ברורות ואף מסתוריות, התמנה במקומו, כאב בית דין, שמאי.

הלל ושמאי היו הזוג האחרון שחלק בהנהגת העם, ולאחר מותם עבר תואר הנשיאות בירושה בין צאצאיו של הלל במשך למעלה מחמישה עשר דורות (כארבע מאות וחמישים שנה).

לפי האגדה חי הלל – כמו משה רבנו בשעתו – מאה ועשרים שנה (ספרי דברים, פיסקה שנז). על פי המסורת קבור הלל, בצד שמאי, במערה על הר מירון, לא רחוק מקברו המפורסם של רבי שמעון בר יוחאי.

לידינו הגיעו מעט מאמרים משמו של הלל, אך קיימים בידינו מאמרים רבים שנוצרו בבית המדרש שייסד הלל ושנקרא בשל כך על שמו: "בית הלל" (וראו עוד הפירוש למשנה ב, ט).

אגב: המושב "בית הלל" שבאצבע הגליל אינו קרוי על שמו, אך רשת בתי קפה שהחלה את דרכה ברחוב הלל בירושלים נושאת את שמו בגאווה.