21 תוצאות

סידור תוצאות לפי

תלמיד חכם

כינוי לתלמיד של חכמים שמקורו בלשון חז"ל ופירושו: אדם למדן ובקי בתורה, ובהשאלה – ידען בתחומי היהדות.

שד"ר

ראשי תיבות של הצירוף הארמי "שלוחא דרבנן" (שליח החכמים), שהיה נשלח מארץ ישראל לקהילות היהודים בתפוצות כדי לאסוף כספים למען יהודי הארץ. השד"ר היה בדרך כלל תלמיד חכם בעל הופעה נאה ויכולת שכנוע.

שבט

היחידה החברתית שממנה נבנה עם – המעבר בין משפחות לבין עם.

צדיק

אחת ממידותיו של האֵל במקרא (היפוך של עוול ורשע). ביהדות - מידות האל הן דגם לאדם, ומכאן התואר "צדיק" לאדם בעל שלמות דתית ומוסרית. גורל הצדיק והרשע הוא נושא רווח במקרא ובספרות החוכמה.

זקן

מילה מלשון המקרא שפירושה – כמו בלשון ימינו – קשיש. במקרא זכו הזקנים לעמדות מנהיגות והשפעה, ובלשון חז"ל קיבלה המילה גם את המשמעות של חוכמה, והזקן היה גם קשיש וגם חכם.

אפיקורוס - וכפירה

כינוי למי שכופר באמונה ובקיומו של האל ומתנכר לדת.

גאון

תואר לחכם במאות ה-6 עד ה-12 לספירה בבבל ובארץ ישראל

חז"ל

דורות התנאים

תקופת התנאים מתחלקת לחמשה דורות שכל אחד למד מקודמו.

שליח ציבור

הכינוי למוביל התפילה בציבור.

ראש הגולה

רבן

סמיכה

הענקת אישור וסמכות לשמש בתפקיד מנהיגותי ושיפוטי על פי ההלכה. לפי המסורת, משה רבנו היה הראשון בשרשרת ההסמכה, והסמיך את תלמידו וממשיכו, יהושע בן נון. במדינת ישראל הסמיכה לרב או לדיין מותנית במבחנים ובתעודת הסמכה.

כנסת הגדולה

המוסד בעל הסמכות הדתית העליונה שראשיתו בימי שיבת ציון והמשכו בימי החשמונאים. כנסת הגדולה נזכרת במשנה כחולייה בשרשרת מסירת התורה, ולפי המסורת מנתה 120 חכמים. הכנסת של ימינו (על 120 חבריה) נקראת על שם כנסת הגדולה.

ראשונים (ואחרונים)

כינוי לחכמים ורבנים בני המאות ה 16-11

עם הארץ

ביטוי מלשון המקרא שמשמעותו הראשונית כפשוטו – העם היושב בארץ. בתחילת ימי הבית השני קיבל המושג משמעות שלילית, וכך גם בתקופת חז"ל, שהגדירו את עם הארץ כהיפוכו של תלמיד חכם. ומכאן המשמעות בעברית החדשה : אדם חסר השכלה (בוּר ועם הארץ).

בעל שם

כינוי לאדם שעסק ברפואה עממית ומאגית, שרווחה במזרח אירופה (מאות 18-16). יש עדויות על בני משפחות מיוחסות ורבניות שהיו "בעלי שם" ורכשו ידע ברפואה עממית ובמאגיה.

חסיד

מילה מלשון המקרא שפירושה – עושה חסד. החל בימי הבית השני קיבל השם משמעויות חדשות, ובהן המשמעות הרווחת בימינו בלשון רבים, חסידים, שמקורה בתנועת החסידות.

הראשון לציון

אמוראים

כינוי לחכמים שפעלו בבבל ובארץ ישראל במאות 5-3 לספירה ויצרו את התלמודים הבבלי והירושלמי.

חשמונאים

משפחת כוהנים שהנהיגה את מרד החשמונאים, ייסדה את מדינת החשמונאים (המאה ה-2 לפנה"ס) והפכה את ארץ ישראל למדינה יהודית ריבונית עד להשתלטות הרומאים (37 לפנה"ס).