אורח גס רוח והיחס לאחר

• להציג את האתגר ואת הקושי שבמעשה הצדקה וביחס לאחֵר ממשי.
• להתמודד עם יחסנו לאחֵר ועם האתגרים הכרוכים בכך באמצעות "הרחקת עדוּת" והשוואה בין הסיפור לבין הערכים המובילים את חיינו כיום.
• להכיר את הסיפור החסידי כחלק מאוצרות הסיפור היהודי.

הקדמה למורה:

הסיפור שהמערך מבוסס עליו הוא סיפור חסידי. תנועת החסידות והסיפורים שסופרו בחצרות החסידים רחוקים מעולמם של תלמידי ישראל בני ימינו, אך אנו סבורים שראוי לשלב את הסיפורים האלה בלימודי התרבות היהודית-ישראלית.

למה ללמוד סיפור חסידי? – לסיפור החסידי יש חלק חשוב באוצרות התרבות היהודית. אנו סבורים כי על אף המרחק והשוני חשוב להכיר את הסיפורים האלה, משום שמצויים בהם היבטים שהם בעלי ערך רב גם בחיינו כיום. זאת בעיקר בזכות העושר הספרותי, ביטויי העולם הפנימי והרגשי וכן החיוּת, המאפיינים את הסיפורים האלה.

להרחבה על תנועת החסידות, ראו את הנספח "תנועה החסידות והסיפור החסידי" .

מהלך הפעילות:

פתיחה

1. נכתוב על הלוח את המושג "הכנסת אורחים".
2. נשאל את התלמידים: איך מקבלים אורחים?
3. נכתוב את התשובות על הלוח.
4. התשובות ישמשו אותנו להתייחסות בהמשך השיעור.

שלב ראשון

1. נספר את הסיפור ("אורח גס רוח"), המובא להלן ללא סופו וללא כותרתו.
דגשים:

• הקפידו שלא להזכיר את כותרת הסיפור.
• שימו לב למושגים להבהרת הסיפור, המובאים מתחתיו.
• מאחַר שכוחו וחיותו של הסיפור העממי הם בכוח המספֵּר – אם יש לכם הביטחון והנינוֹחוּת לספר את הסיפור בעל-פה, עדיף שתעשו זאת ולא תקראו את הסיפור מהכתוב.הסיפור (ללא כותרת וסיום):

בליל חורף אחד הגיע באמצע הלילה שליח אל ביתו של החוזה מלובלין כדי לבקש שיתפלל לרפואתו של חולה.
באותה עת ישנו כל בני הבית, ואיש לא עצר את השליח מלבוא אל חדרו של הרבי. מצא השליח את הרב ער ונתן את ה"קְווִיטל" – פתק הבקשה ובו שם החולה – בידו של הרב.
אחר כך אמר השליח לרב: "אני רעב". הלך הרב לחדר הבישול ולקח כל מה שמצא.
קרא אחריו השליח ואמר: "אפשר לקבל גם יי"ש? קר לי מאוד!"
הביא הרב גם יי"ש משובח והגיש לשליח את האוכל ואת המשקה.
כשסיים לאכול אמר השליח: "אני צריך לישון."
הביא הרב כר וכסתות. שכב השליח ונרדם. איש גס ומגושם היה השליח, ובשנתו הפיץ ריח רע בבית.
כשקמו משמשיו של הרבי משנתם וראו את האיש, הם רצו לגרשו.

מושגים להבהרה בסיפור:

• "החוזה מלובלין" – כינויו של ר' יעקב יצחק הלוי הורביץ (לוקוב 1745 – לובלין 1815), מחשובי הרבנים החסידיים בפולין. על פי המסורת החסידית, ר' יעקב יצחק קיבל את כינויו – "החוזה" – בזכות ראייתו הפנימית המופלאה. להרחבה על החוזה מלובלין ראה ב'זושא – מגלים את הסיפור החסידי'.
• "קְווִיטל" – פתק שרשומים בו שמותיהם של אנשים יחד עם שמות אמותיהם, ולרוב הוא כולל אף בקשות ומשאלות. על פי מנהג החסידים הפתק מוגש לאדמו"ר, והוא מעיין בו ומברך את המגיש. [על פי אתר "מילוג"]
• יי"ש – ראשי תיבות של הביטוי "יין שרף", שהוא משקה חריף.
• משמשיו של הרבי – עוזרים שטיפלו בענייני החצר החסידית וסייעו לאדמו"ר בטיפול בענייניו ובענייני החסידים.

2. נבקש מהתלמידים לקרוא שוב את תיאורי הכנסַת האורחים שנאספו בשלב הפתיחה.

3. נשאל:

• האם נהג הרב במידה של הכנסת אורחים?
• אילו ציירנו "סרגל של הכנסת אורחים" ובו שנתות מ-1 עד 10 – היכן הייתם ממקמים את מידת הכנסַת האורחים של החוזה מלובלין? מדוע?
• היכן על ה"סרגל" הייתם ממקמים את העוזרים של הרב? מדוע?
• קראנו את הסיפור כמעט עד סופו. כיצד מסתיים לדעתכם הסיפור?

שלב שני

1. קראו את סופו של הסיפור:

הסיפור במלואו:

בליל חורף אחד הגיע באמצע הלילה שליח אל ביתו של החוזה מלובלין כדי לבקש שיתפלל לרפואתו של חולה.
באותה עת ישנו כל בני הבית, ואיש לא עצר את השליח מלבוא אל חדרו של הרבי. מצא השליח את הרב ער ונתן את ה"קְווִיטל" – פתק הבקשה ובו שם החולה – בידו של הרב.
אחר כך אמר השליח לרב: "אני רעב". הלך הרב לחדר הבישול ולקח כל מה שמצא.
קרא אחריו השליח ואמר: "אפשר לקבל גם יי"ש? קר לי מאוד!"
הביא הרב גם יי"ש משובח והגיש לשליח את האוכל ואת המשקה.
כשסיים לאכול אמר השליח: "אני צריך לישון."
הביא הרב כר וכסתות. שכב השליח ונרדם. איש גס ומגושם היה השליח, ובשנתו הפיץ ריח רע בבית.
כשקמו משמשיו של הרבי משנתם וראו את האיש, הם רצו לגרשו.
אמר להם הרבי: "אל תיגעו בו. הניחו לו ויישן עד שיקיץ בעצמו."
אחר כך הוסיף הרב ואמר, "השם יתברך זימן לי מצווה של הכנסת אורחים, ואתם לא תניחו לי לקיימה?"

נבהיר כי הסיפור נכתב מנקודת מבטו של רב, שהיה אדם דתי ושומר מצוות.
להרחבה על הסיפור ראו ב'זושא מגלים את הסיפור החסידי'

2. נשאל את התלמידים:

• האם אתם מזדהים עם סופו של הסיפור? ואם כן, אתם מזדהים איתו באופן מלא או חלקי?
• עם מה בסופו של הסיפור אתם מזדהים יותר? ועם מה אתם מזדהים פחות?

3. כתבו את התשובות על הלוח.

שלב שלישי

1. נתאר בקצרה את הרקע לסיפור:

תנועת החסידות שקמה במזרח אירופה, נוצרה בתקופה של שפל שבה המוני העם היהודי חשו רחוקים מעולמם של המשכילים והרבנים.
התנועה נועדה לעודד ולרומם את האנשים הפשוטים דווקא – להעצים אותם, לעודד את רוחם ולתת להם "בית" רוחני. בראש זרם וקבוצה של התנועה החסידית עמדו רבנים שהיו מנהיגי הקבוצה והתנהגותם שימשה מופת לחסידיהם.

2. נבקש מהתלמידים לבחון את עמדתם של עוזריו של הרב. לשם כך ניעזר בדמיון מודרך:

נעצום עיניים, ננשום עמוק. נרפה את הגוף. נדמיין שאנו בבית עץ, מתחילים להתעורר משנת הלילה במיטה. משהו מפריע לנו. ריח לא נעים מתפשט בחדר ומגיע אל אפינו.

• כיצד אנו מגיבים?
• מה נרצה לעשות?

נפקח עיניים, נתנער ונקום. נלך בעקבות הריח ונגיע למיטה שאדם שאיננו מכירים ישן עליה.

• מה הוא עושה כאן?
• מה קורה כאן?

נרגיש שתחושת אי נעימות מתחילה לחלחל בנו, ואיתה מופיע הדחף לפעול. להפסיק את התחושה הלא נעימה. הגיע הזמן שהזר הלא נעים הזה ילך מכאן ונחזור לחיים כפי שהם צריכים להיות…

*הערה: אם הטכניקה הזאת אינה מתאימה לכיתה, ניעזר בהמחזה של האירוע או בהדמיה של ריאיון עם עוזרי הרב, שבהם התלמידים מציגים את הדמויות ואת האירוע מנקודת מבטם.

3. נבקש מהתלמידים לבחון את הסיפור מתוך שלוש נקודות מבט שונות – של האורח, של החוזה מלובלין או של עוזרי הרב:

• נחלק לתלמידים את דף עבודה שבאמצעותו יהיה עליהם לספר את הסיפור מאחת מתוך שלוש נקודות מבט שונות: זאת של האורח, זאת של החוזה מלובלין או זאת של עוזרי הרב (דף העבודה "סיפור חסידי על הכנסת אורחים").
• נחלק את התלמידים ל-3 קבוצות, וכל קבוצה תכתוב את הסיפור מנקודת המבט שיוחדה לה.
• נבקש מנציגי הקבוצות לתאר את הסיפור מנקודת מבטם, ונכתוב על הלוח את הכותרות השונות שניתנו לסיפור.

4. נספר לתלמידים כי כותרת הסיפור היא "אורח גס רוח". נשאל את התלמידים:

• מי מתנהג, לדעתכם, בגסות רוח?
• כיצד בא הדבר לידי ביטוי?

5. נחזור לשאלת ההזדהות מהשלב הראשון:

• האם כעת אתם מזדהים אחרת עם הדמויות בסיפור?

דיון

1. לאחר שדנו במושג "הכנסת אורחים" והכרנו את הסיפור על הכנסת האורחים של החוזה מלובלין, נשאל שוב:

• האם הסיפור קשור לימינו?
• במה וכיצד יש לסיפור קשר לחיינו? ובמה וכיצד הסיפור אינו קשור לחיינו?

2. נדון בסיפור בהתייחסות לשני צמדי מושגים הבאים:
"אידאל (או ערך) – מעשה"
"גבוה – נמוך"

ישנן שתי אפשרויות לקיים את הדיון:

• אפשרות ראשונה – נבקש מהתלמידים לסכם את הסיפור בהתייחס למושגים "אידאל" ו-"מעשה" ולאחר מכן נדון במושגים "גבוה" ו"נמוך".
• אפשרות שנייה – במידה והדיון במושגים "אידאל" ו-"מעשה" הוא משימה מורכבת מדי עבור הכיתה, נדלג על שלב זה ונערוך דיון המתמקד במושגים "גבוה" ו-"נמוך" בלבד.

"אידאל" ו-"מעשה"
נוודא כי התלמידים מבינים את המושגים "אידאל" ו-"מעשה" ואת ההבדל ביניהם:

• אידאל – רעיון ערכי, תפיסת עולם ערכית.
• מעשה – פעולה ממשית בעולם. בהקשר של דיון על "אידיאל ומעשה" מדובר בהגשמתו של האידאל בפועל, בחיים הממשיים.

נשאל:

• מה קל יותר – להתחבר לאידאל הכנסַת האורחים או לקבל אורחים בפועל? מדוע?
• מה קורה כשהאורח מאתגר את הרעיונות הטובים שלנו ומעמת אותנו עם הקושי שבפגישה עם אדם ממשי, שאינו אידאלי?
• האם נתקלתם בקושי בקיום ממשי של אידאל הקשור ליחסים בין אדם לחברו?
• מה למדתם מכך על עצמכם, על האמונות ועל המעשים שלכם?

*לאחר מכן נפנה לדיון המופיע באפשרות במושגים "גבוה" ו"נמוך".

"גבוה" ו-"נמוך"

נכתוב על הלוח את הדמויות המופיעות בסיפור: השליח (אורח), החוזה מלובלין, עוזרי הרב.

נבקש מהתלמידים לסדר את הדמויות על-פי מעמדן החברתי, מהגבוה לנמוך, ולנמק את בחירתם. נשאל:

• מה קורה במהלך הסיפור – האם המעמדות החברתיים משתנים? ואם כן, כיצד?
• מי מנסה להחזיר את הסדר החברתי המקובל על כנו? ומי מתנגד לכך?
• מה ניתן ללמוד מכך על הדמויות בסיפור?

במקרה שנערך דיון על המושגים "אידאל-מעשה", נשאל:

• מי מן הדמויות מממש את האידאל (האמונה) שלו?
• מי מן הדמויות אינו מממש את האידאל (האמונה) שלו?

במקרה שלא נערך דיון על המושגים "אידאל-מעשה", נשאל:

• מה גרם, לדעתכם, לדמויות השונות לפעול כפי שפעלו?
• מי מהדמויות מימשה את האמונות שלה? ומי התקשתה בכך?

*בשתי האפשרויות: נעמוד על כך שהרב בסיפור מוותר על מעמדו הרם, בעוד שהעוזרים שלו, שהם אמנם בני מעמד ביניים חברתי אך מעמדם ודאי גבוה מזה של האורח, מתקשים בכך. גם הם, כמו רבם, מאמינים ברעיון החסידי כי יש להתייחס בסבר פנים יפות לכל אדם, גם הפשוט ביותר; אך במבחן המציאות, הם אינם מצליחים לעשות זאת. הרב, לעומתם, מצליח לשנות את הסדר החברתי המקובל, וזאת על אף מעמדו הרם והקושי בלארח אורח תובעני.

ראינו כי גם בתקופות שונות ובאורחות חיים שונים משלנו התמודדו אנשים עם מצבים לא פשוטים ביחסם לאנשים אחרים; גם כאשר יש כוונות טובות ואמונה חזקה בצורך להתייחס לאנשים זרים בסבר פנים יפות, הרי במבחן המציאות מדובר באתגר לא פשוט. הדבר היה קיים כאמור בעבר, אך הוא מהווה אתגר והתמודדות גם עבורנו כיום.