מה מניע ללמידה?

1. להבין את המרכזיות של תהליך הלמידה.
2. להבחין בין מה שאנחנו לומדים לבין הדרך שבה אנחנו לומדים.
3. להכיר וללמוד סיפור מסיפורי חכימא.

מיומנויות הוראה ולמידה

1. חשיבה רפלקטיבית
2. הבנה של תהליך

משך הפעילות: 1-2 מפגשים

הקדמה

ילדים יודעים שהם הולכים לבית הספר כדי ללמוד, ובדרך כלל הם מזהים את בית הספר כמקום הכמעט יחיד שבו הם לומדים. לא פעם ילדים מרגישים שלמדו רק כשקיבלו ציון המוכיח כביכול שהם "יודעים את החומר". מטרת המערך שלפנינו לערער על תפיסה זו ולהציע לילדים להסתכל בדרך אחרת על הלמידה, כולל על הלמידה בבית הספר. המערך מציע לתת את הדעת לתהליך המתקיים בזמן הלמידה ולא רק לציון או לידע שמצופה מהילדים לגלות בסוף תהליך הלמידה. רתימת הילדים לנושא הלמידה תאפשר להם להבין שחלק חשוב בלמידה הוא התהליך עצמו ולאו דווקא הציון. מומלץ להיעזר במערך זה לקראת חלוקת תעודות או לקראת מבחן חשוב.

חלק א

ספרו לכיתה שבמפגש הקרוב נלמד על למידה.
לפני שנתחיל, חלקו להם תדפיס של מבוך (בחרו אחד מהמבוכים המצורפים) ובקשו מהם לצלוח אותו ולהגיע לסופו.
שאלו אותם, אם נהנו וממה נהנו. השתמשו במילים: דרך, מטרה, חיפוש, תיקון, טעות.

כעת בקשו מהלומדים לענות באופן אישי על כמה שאלות (5 דקות זמן עבודה אישי):

1. למה אתם לומדים?
2. לפי דעתכם, מה מעיד שלמדתם?
3. מה אתם אוהבים ללמוד?

לאחר 5 דקות אספו את ההתייחסות של כמה מהלומדים. לחלופין אפשר לבקש מהכיתה להעלות את תשובותיהם לשאלה הראשונה והשנייה למנטימטר (הדרכה) והקרינו אותן. קיימו דיון במליאת הכיתה.
קיימות כמה תשובות צפויות, ולבטח יהיו ללומדים כיווני חשיבה נוספים:

• למה ללמוד: כדי להצליח, כדי לדעת יותר, כי זה מה שנדרש ממני, ההורים שלי, המורה שלי, כי זה מעניין אותי.
• מה מעיד על למידה: ציון, הצלחה, הנאה מהלמידה, אני אוהבת ללמוד, אני רוצה להצליח, ידע שנוסף לי.

הבחינו בין תשובות שהמניע שלהן פנימי לבין כאלה שהמניע שלהן חיצוני. לאחר שנתתם דוגמה למניע חיצוני, בקשו מהם לתת דוגמאות נוספות למניע חיצוני או פנימי. שאלו: האם חיפוש הדרך במבוך בא ממניע חיצוני או פנימי?
התייחסו לשאלות הנוספות וגלו יחד עם הלומדים שיש עוד "אירועי למידה" שלא מתרחשים בין כותלי בית הספר, כמו חוגים, בישול בבית, הורים שמלמדים, DIY (=סרטוני – עשו זאת בעצמכם) ועוד.
שאלו את הלומדים: האם קַבָּלַת ציון נמוך במבחן (58) משמעו שלא למדתי או שאני לא יודע – ולחלופין: האם ציון גבוה מעיד בוודאות על הידע שלי?

שאלו מה לדעת הלומדים מבטיח למידה. בקשו מהם לבחור מקצוע לימוד או תחביב שהם לומדים (ספורט, נגינה, שחייה) ולחשוב, מה הדרך הטובה בעיניהם ללמוד אותו (5 דקות זמן עבודה אישי).
אפשר להציע קטגוריות: משחק, אימון, שינון, התנסות, שיחה, כתיבה-סיכום, צפייה.
אספו כמה תשובות וקשרו אותן לדיון בשאלה – למה אנחנו לומדים ומה מניע אותנו ללמידה. הבחינו בין תשובות שמתרכזות בתהליך לבין אלו שמתרכזות בהשגת יעד מסוים.

בחלק הבא של המפגש נכיר סיפור מבית חכימא, ובו נקט החכם דרך מעניינת ללמד משהו על למידה.

חלק ב

ספרו ללומדים את הסיפור. ניתן לעצור בכל חלק ולשאול שאלות (כפי שמוצע להלן) או לקיים את הדיון לאחר קריאת הסיפור כולו.

כמה מתלמידי ישיבת פורת יוסף* שבירושלים נשלחו בתום תקופת לימודים בישיבה אל חכם משה טוויל,* מגדולי התורה בירושלים, לשוחח איתו על מה שלמדו.

התלמידים הגיעו לביתו של הרב והתיישבו לפניו מתוחים ונבוכים. הם סיפרו לרב טוויל מה למדו, וציפו שיבחן אותם על החומר הנלמד. חָכַךְ חכם משה טוויל בדעתו ואמר: “הרבה תורה למדתם. הָבָה נלמד נושא שטרם למדתם."

הרב הוציא מן הארון את מַסֶכֶת פְּסָחִים* והחל ללמוד עם התלמידים. תוך כדי הלימוד שאל הרב את התלמידים שאלות וביקש שיסבירו את דבריהם, ואף שאל אותם לדעתם על ההסברים שהוא עצמו הציע.

לפי דעתכם, איך הרגישו התלמידים? איך הייתם אתם מרגישים אילו הייתם מגיעים להיבחן על חומר מסוים, והיו מבקשים מכם ללמוד יחד חומר אחר?

כך ישבו התלמידים עם הרב טוויל במשך שלושה ימים עד שביררו יחדיו את הסוגיה לעומקה. הלימוד המשותף אִפשר לתלמידים להביא לידי ביטוי את הידע הרב שצברו במהלך לימודיהם.

מה דעתכם על ה"בחינה" שעשה להם הרב? מה ההבדל בין מבחן כמו שאתם מכירים למבחן של חכם טוויל? האם אפשר להקביל את הלמידה עם חכם טוויל לסוג של מבוך? הסבירו.

כשהכריז הרב על סיום הלימוד המשותף, שאלו אותו התלמידים בחשש: "כבוד הרב, מה הציון שקיבלנו? האם עברנו את הבחינה?"

מה דעתכם על השאלה של התלמידים בשלב זה? האם גם אתם הייתם שואלים את אותה השאלה? הסבירו.

טפח חכם טוויל על שכמם ואמר בחיוך: "הייתם נפלאים. הַבּוֹחַן – עיתים יודע ועיתים אינו יודע. חושבני שאחרי הלימוד המשותף שלנו, אתם יכולים לדעת אם עברתם את הבחינה בהצלחה."

מה מלמד אותנו חכם טוויל על למידה? קשרו בין החלק הראשון של המפגש, שבו דנו במניע פנימי ללמידה – לבין הסיפור.

הרחבה כללית (כדאי להוסיף כמה מילים בלבד ולשם הבהרה, כדי לא לסטות מהנושא הנדון.)

• ישיבת פורת יוסף – ישיבה מובילה בעולם הישיבות של הספרדים החרדים, הוקמה ב-1923 ברובע היהודי בירושלים (הרחבה בוויקיפדיה).
• חכם משה טוויל – היה הרב הראשי בעיר חלאב בסוריה. עלה לישראל והתגורר בתל אביב.
• מסכת – כל אחד מהחלקים שמרכיבים את המשנה ואת התלמוד. גם המשנה וגם התלמוד מחולקים לסדרים (מכירים את הצירוף "שישה סדרי משנה"?), וכל סדר מחולק למסכתות. הכוונה כאן היא למסכת פסחים בתלמוד הבבלי.
• מסכת פסחים – מסכת שדנה בַּהֲלָכוֹת הקשורות לחג הפסח.

דונו עם הלומדים, מדוע חכם טוויל לא נתן ציון לתלמידי הישיבה שבאו אליו. האם ציון סופי יכול להעיד גם על תהליך הלמידה? על מה ציון מעיד בדרך כלל? מהי משמעות דברי הרב: "הַבּוֹחֵן – עיתים יודע ועיתים אינו יודע"? לפי דבריו, על מי מוטלת האחריות ללמידה?
חכם טוויל אִפְשֵׁר לתלמידים להבין שהבחינה אינה המטרה אלא הלימוד עצמו והתהליך הנלווה אליו – הם המטרה. כל שכן, ציון הוא הערכה מסוימת בלבד, ונכון להתייחס למרכיבים נוספים, ובעיקר להערכה של התלמידים את עצמם, כי הם אלו שחוו את תהליך הלמידה.

סיכום – אין הדבר תלוי אלא בי

אפשר לסכם את הלמידה בקטע מהספר עליסה בארץ הפלאות:

ללמוד מהדרך
"תוכל לומר לי, בבקשה, באיזו דרך עליי ללכת מכאן?" שאלה עליסה.
"הדבר תלוי מאוד במקום שאליו את רוצה להגיע," ענה החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן," אמרה עליסה.
"אם כך, אין הבדל באיזו דרך תלכי," ענה החתול.
"כל עוד אגיע לאן שהוא," הוסיפה עליסה לצורך ההסבר.
"הו, אין ספק שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תלכי די זמן."

(לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, תרגום: אוריאל אופק, עמ' ‏63)

לדברי החתול, האם כל דרך היא דרך שניתן ללמוד ממנה?

הנחו את הלומדים לכתוב על פתק את שמם ודבר אחד שהיו רוצים ללמוד בדרך שמתאימה להם.
הכניסו את הפתקים לקופסה, סגרו ושמרו אותה אצלכם. לקראת סוף השנה פתחו את הקופסה וחלקו את הפתקים לתלמידים. אין צורך לעורר שיח סביב ההתקדמות האישית שלהם. כל אחד ייתן לעצמו בשקט את הציון שלו על הדרך שבה למד.