דיו כתובה על נייר מחוק

1. עיון בדברי אלישע בן אבויה בפרק ד בפרקי אבות משנה כ.
2. דיון במטרות החינוך ובקשיים המאפיינים את הלמידה.
3. רפלקציה על חוויית הלמידה.

פתיח

את השיעור נפתח במשחק קצר שבו יתבקשו התלמידים לצייר צורה פשוטה יחסית על דף חלק. נבקש מהתלמידים למחוק את הצורה ולצייר על גבי אותו דף צורה חדשה, כך נבקש שוב ושוב, כמה פעמים, כאשר יש להקפיד לעשות שימוש חוזר באותו דף נייר.

רצוי להכין מצגת PowerPoint לטובת העניין, וכדאי להיעזר באתר של ציורים פשוטים כגון בקישור הזה.

לאחר המשחק נבקש מהתלמידים להשוות בין חוויית הציור על דף חלק לבין הציור על דף משומש ומחוק. נשאל אותם באיזה דף הם מעדיפים להשתמש ומדוע? מהם היתרונות שבציור על נייר חלק לעומת ציור על נייר מחוק?

חלק א: מסכת אבות, פרק ד משנה כ

כעת נקרא יחד עם התלמידים את דברי אלישע בן אבויה במשנה במסכת אבות:

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה?

לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.

וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה?

לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.

לאחר קריאת המשנה נבקש מהתלמידים לסייע בכתיבת המשל והנמשל על הלוח:

משל > נמשל
נייר > בן אדם
נייר חלק > ילד
נייר מחוק > זקן
דיו > ידע (הרעיונות הנלמדים)
הכותב > המורה

ראשית נדגיש שהנייר שעליו מדברת המשנה אינו דומה לנייר שבו אנו עושים שימוש בימינו. אלישע בן אבויה התכוון למגילת קלף שבה נהגו לכתוב בעת העתיקה ובימי הביניים, שכונתה פלימפססט, ושעשו בה שימוש חוזר על ידי מחיקת הטקסט הקודם וכתיבה מחדש.

כעת, נוכל לנסח את הטענה המרכזית של אלישע בן אבויה – ככל שאדם מבוגר יותר, כך הוא מתקשה יותר ללמוד, משום שהתרגל לאמיתות מסוימות שאותן ייאלץ "למחוק" (בלשון המשנה) או להתאים למציאות החדשה, או פשוט משום שהזדקן ואיבד ממרצו.

במחשבה ראשונה הטענה של בן אבויה נשמעת הגיונית וסבירה. אך במחשבה שנייה, יש בה גם משהו מאוד מוזר. לתפיסתו, ככל שאנו מזדקנים, ולומדים יותר, כך אנו נעשים תלמידים טובים פחות.

עם פתיחת שנת הלימודים, מן הראוי לדון בטענה של בן-אבויה.

חלק ב: דיון במליאה

כעת, לאחר הקריאה במשנה והצגת העמדה הבסיסית של בן אבויה, נשאל את התלמידים מתי הם מתקשים במיוחד ללמוד, מה מקשה עליהם כאשר הם פוגשים רעיונות חדשים, והאם במקרים מסוימים הם נוטים להזדהות עם האנלוגיה ל"נייר מחוק" כפי שניסח בן אבויה במשנה.

לצורך כך נציע שני פירושים למשנה, המתייחסים לשתי סיבות אפשריות שבגינן אנו מתקשים בלמידה:

1. "כי הילד מקבל הדברים בשמחה, כי אין לו דאגה מענייני העולם ועדיין לא נתמלא מוחו מספורי הזמן, על כן מתקיים בו כל מה ששומע, וימי הזקן, הם ימי הרעה והדאגה כי הולך האדם אל בית עולמו, ומוחו מלא מספורי הזמן ואינו מקבל מה ששומע". (פירוש מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ד משנה כ)
   לפי פירוש זה, הזקן מתקשה יותר ללמוד משום שהוא עסוק יותר בעניינים אחרים שטורדים את מוחו ולא מאפשרים לו לרכז את כל כוחו האינטלקטואלי בלימוד.
2. "והילד… דמוהו לדיו על נייר חדש, שלא קבל תמונה אחרת. אבל הזקן שכבר נתמלא מוחו מענינים המוניים, למודו הוא ככתיבה על נייר שכתבו בו כבר ומחקוהו, שהכתיבה על אותו מחק תהיה עכורה ומבולבלת ואינה זכה ומאירה". (פירוש רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה כ)
   לפי פירוש זה, הזקן מתקשה ללמוד משום שהרעיונות החדשים עלולים לעמוד בסתירה לרעיונות אחרים שאותם כבר למד, והמאמץ הנדרש לצורך "מחיקת" הידיעות הקודמות כדי לפנות מקום לידיעות החדשות גדול הרבה יותר ממה שנדרש מצד ילד, שאצלו הרעיונות החדשים מצטרפים בקלות לכל מה שלמד קודם לכן.

טבולה ראסה

לסיכום השיעור נצפה בתחילת ההרצאה (עד דקה 6:30) של קן רובינסון, איש חינוך בריטי ידוע. רובינסון טוען שמרבית הילדים מתחילים את דרכם במערכת החינוך עם היכולת לחשוב באופן עצמאי, אך בתי הספר אינם מעודדים חשיבה מסוג זה אלא להיפך, הם מכריחים את התלמידים להתאים את עצמם למערכת ולמסגרת. לפי תפיסה זו, גם בבתי הספר שלנו כיום, לתלמיד הצעיר יותר, שדומה ל"נייר חלק", יש יכולות מפותחות יותר, בעוד שתלמידים בוגרים יותר כבר הופכים ל"נייר מחוק" ומתקשים לחשוב מחוץ לקופסה.