יום האישה הבינלאומי

1. השוואה בין שני סיפורי הבריאה המופיעים בפרקים הראשונים של ספר בראשית.
2. ניתוח קטעים נבחרים מתוך "הצהרת זכויות האישה והאזרחית".
3. תיאור הרקע ההיסטורי שהוביל להכרזה על יום האישה הבין-לאומי.
4. עיון בנאום הבכורה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, בדגש על עיקרי משנתה הפמיניסטית.

חלק א: מעמד האישה על פי סיפורי הבריאה

במידה מסוימת, המקרא הוא בסיס לתפיסות ולהשקפות מודרניות המקובלות גם בימינו. בתחילת ספר בראשית מופיעים שני סיפורי בריאה של האדם. בכל אחד מהם סיפור אחר לבריאת האישה.

משימה: מחלקים לכל זוג תלמידים את שני סיפורי הבריאה (להדפסת הסיפורים לחצו כאן), וכל זוג צריך להשוות ביניהם ולהסביר מהו מעמד האישה הנגזר מכל סיפור.

הסבר: סיפור הבריאה הראשון מציג את הזכר ואת הנקבה כשווים – שניהם נבראו בצלם אלוהים. האדם הנברא הוא הן הזכר הן הנקבה, שניהם זוכים לברכת האל ולשניהם מעמד שווה ביחס לבריאה. לעומת זאת, בסיפור הבריאה השני, המופיע בפרק ב בספר בראשית, האדם הנברא הוא זכר והוא ממונה לשומר הבריאה. על פי סיפור זה, האישה נבראה בשלב מאוחר יותר, כדי שתהיה "עזר כנגדו", לאחר שהאדם לא מצא עזר כנגדו מקרב בעלי החיים. זאת ועוד, מוצא האישה מצלעו של האדם ושמה מעיד על מקורה: "כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת".

בכל אחד מסיפורי הבריאה מעמד האישה שונה לגמרי. לבחירה באחד הסיפורים משמעות פוליטית וחברתית, שכן באמצעותם החברה מעצבת את תפיסות חבריה ומצהירה למעשה כיצד היא תופסת את היחסים בין המינים.

חלק ב: "הצהרת זכויות האישה והאזרחית"

בשנת 1791 פרסמה אולאמפ דה-גוז', סופרת צרפתייה, את "הצהרת זכויות האישה והאזרחית". מסמך זה מתכתב עם המסמך המכונן של המהפכה הצרפתית: "ההצהרה על זכויות האדם והאזרח". דה-גוז', שנודעה בעמדותיה החתרניות לא רק בנוגע למעמד האישה והאזרחית, אלא גם ביחס למהפכה הצרפתית ולדרכם הפוליטית של מנהיגי המהפכה, נעצרה בשנת 1793 והוצאה להורג בגיליוטינה.

משימה: מחלקים לתלמידים קטעים נבחרים מתוך "הצהרת זכויות האישה והאזרחית". על התלמידים לעמוד על תביעותיה המרכזיות של דה-גוז' ביחס למעמד הנשים (להדפסת המסמך לחצו כאן). ענו: האם יש קווי דמיון בין טענותיה של דה-גוז' ובין אחד מסיפורי הבריאה?

הסבר: בדבריה, דה-גוז' "מעמידה את האישה מול הגבר לא רק בהיותם שווים כבני אדם, אלא את האזרחית מול האזרח כשותפה במפעל מדינת הלאום וכבעלת זכויות שוות לפי חזון המהפכה המוצהר". היא עומדת על "כישוריהן של נשים לחשיבה רציונלית ומוסרית, ומצביעה על המעלות הרגשיות הייחודיות לנשים. היא קוראת להשוואת זכויותיהן של נשים לזכויותיהם של גברים בכל תחומי החיים, הפרטיים והציבוריים כאחד, כולל הזכות להצביע בבחירות, להחזיק במשרות ציבוריות, הזכות לתעסוקה במגזר הציבורי ולרכוש, לבטא עמדות פוליטיות בציבור, להשתתף בצבא, לחינוך ולשוויון במשפחה ובכנסיה" (מתוך: דינה חרובי (2006). הקדמה. ללמוד פמיניזם: מקראה, עמ' 11).

חלק ג: נאום הבכורה של חה"כ מרב מיכאלי

משימה: כעת נצפה בנאום הבכורה של חה"כ מרב מיכאלי ונדון במליאה בשאלות:

• מהן טענותיה של מרב מיכאלי ביחס למעמד האישה בישראל?
• האם מרב מיכאלי סבורה שמאבקה הוא מאבק של נשים למען זכויות נשים בלבד?
• מהם קווי הדמיון בין טענותיה ובין אלה של דה-גוז'?

הסבר: בדומה לדה-גוז', נקודת המוצא של מיכאלי היא ביקורתית וחתרנית כלפי המצב הקיים. מחד גיסא, היא חלק משושלת תרבותית המשייכת אותה לחברה הישראלית, לתרבות היהודית ולציונות. מאידך גיסא, כאישה היא בחזקת "האחר התרבותי" שאינו שותף לעמדות הכוח והשלטון בחברה שבה ההגמוניה היא גברית וצבאית. לפיכך, הנשים ואוכלוסיות אחרות מודרות לשולי החברה. עמדת המוצא של מיכאלי אינה קורבנית. היא קוראת לנשים לקחת את גורלן בידיהן ולעצב את מציאות חייהן. אולם יש להדגיש כי עמדתה אינה מייחדת את המאבק הפמיניסטי לזכויות נשים ולשיפור מעמד האישה בחברה. בעיניה, מאבק זה כרוך לבלי הפרד במציאות הפוליטית הרחבה: בביטחון, בכלכלה, בצבא ובחינוך. מיכאלי טוענת כי הדרת הנשים היא סימפטום של הדרת אוכלוסיות רבות וכי מאבק לצדק חברתי אינו יכול להיות מנותק ממציאות שבה התובעים שוויון בנטל הם המחזיקים במוקדי הכוח והכסף. לתפיסתה, יש כאן ביטוי ל"עולם הפוך". קריאתה הפמיניסטית מעודדת צדק חברתי שמתבטא בהעצמת אוכלוסיות מוחלשות, בתרומה הדדית בין קבוצות שונות בחברה, בקבלת האחר ובשינוי השיח מיסודו, שינוי שיתבטא בראש ובראשונה בוויתור על ההתלהמות (כפי שהיא עושה ברמה הסמלית בהחליפה את לשון הזכר ההגמונית בלשון נקבה).

משחר ימיו יום האישה הבין-לאומי אינו מתמקד רק במצבה של האישה בחברה, אלא נכרך בסוגיות של צדק חברתי ושל שוויון בין בני האדם. השינויים שחלו לאורך ההיסטוריה במעמד הנשים הובילו להתפתחות השיח הפמיניסטי, אולם הרעיון הבסיסי העומד ביסוד הדברים נותר כשהיה: בעולם צודק יש שוויון מהותי בין כל הברואים. לפיכך, פמיניסטים ופמיניסטיות מחויבים ומחויבות לחשיבה ביקורתית וחתרנית כלפי המציאות הפוליטית. עליהם ועליהן לחשוף את חוסר הצדק שבבסיס החברה, את החלוקה הלא מאוזנת של משאבים, ממון וכוח פוליטי, ולחתור ככל האפשר לקידום חקיקה הוגנת ונורמות חברתיות שוויוניות.