להמשיך בזמן אסון

• להבין את המתח בין הרצון להמשיך בחיים הסדירים ובין התחושות שהאסון מעורר.
• להעלות למודעות את העובדה שאסונות פוקדים אותנו מעת לעת ואנחנו ממשיכים בחיינו.
• לחזק את ההבנה שחוסן אישי תורם להמשך פעילותה התקינה של החברה בכלל.
• להכיר טקסט מהתרבות היהודית שעולה בו השאלה – איך יש להגיב לאסון.
• לחזק את מיומנות הקריאה של טקסטים חז"ליים.

שלב ראשון: פתיחה
ספרו לתלמידים שבשיעור הזה תדונו בשאלות – איך ממשיכים בחיים הרגילים אחרי אסון כל כך כבד שפקד אותנו, איך אפשר להמשיך בחיים וגם לזכור, ומדוע חשוב להמשיך כיחידים וכחברה.
שאלו את התלמידים: מאז תחילת האסון, ממה נמנעתם?
תוכלו לערוך סקר כיתתי שאפשר לבחור בו כמה תשובות, באמצעות לוח שיתופי או במליאה.
לסקר כיתתי אפשר להציע את התשובות: אירועים משמחים, האזנה למוזיקה, יציאה למסעדות, בילוי בחוף הים, צפייה בסרטים בקולנוע.
אפשר לעודד את התלמידים לשתף מדוע נמנעו מהפעילויות האלו, ואם לא נמנעו מדוע השתתפו.
הראו לתלמידים את הביקורת הציבורית כלפי שידור "ארץ נהדרת" כשבועיים לאחר האסון. היו שתמכו והיו שהביעו ביקורת נוקבת. באחד העיתונים, שלושה שבועות לאחר האסון הופיע מאמר דעה: "צחוק מהמלחמה: האם באמת אפשר וראוי להשתעשע בימים אלה?" (ישראל היום, 26.10.23)
שאלו: האם לדעתכם יש הבדל בין השבועיים הראשונים שלאחר האסון ובין הזמן הנוכחי? מדוע יש או אין הבדל?
הציגו לתלמידים היבטים שונים של האסון הנוכחי שפקד אותנו: החטופים, ההרוגים, הבתים ההרוסים והמלחמה המתמשכת שגובה מחיר כבד של חיילים. איך באמת ממשיכים מכאן הלאה?

שלב שני: לימוד מקור
אמרו לתלמידים שתעיינו בקטע מתוך התלמוד הבבלי שעוסק בדיוק בשאלה הזו:
• תגובתם של קבוצת אנשים לאסון.
• העלאת שאלה או תהייה על ידי אדם אחר בנוגע לתגובה.
• מענה לשאלה על ידי קבוצת האנשים.
• דו שיח על התשובה, שנמשך עד שלצד אחד אין מענה.
נחלק את הטקסט לארבעת החלקים האלה.
מומלץ לדון עם התלמידים בכיתה על כל חלק בנפרד. פירוש למילים והרחבה מצורפים מטה.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא, דף ס עמוד ב

[חלק א: תגובה של אנשים פרטיים לאסון גדול]

תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה, רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן.

 

[חלק ב: שאלה בנוגע לתגובה הזו]

נִטְפַּל לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,

אָמַר לָהֶן: בָּנַי, מִפְּנֵי מָה אִי אַתֶּם אוֹכְלִין בָּשָׂר וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִין יַיִן?

 

[חלק ג: מענה לשאלה]

אָמְרוּ לוֹ: נֹאכַל בָּשָׂר – שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל?

נִשְׁתֶּה יַיִן – שֶׁמְּנַסְּכִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל?

 

[חלק ד: דו שיח על התשובה]

 אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֶחֶם לֹא נֹאכַל – שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת!

(הם עונים) אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת.

פֵּירוֹת לֹא נֹאכַל – שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים!

(הם עונים) אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת אֲחֵרִים.

מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה – שֶׁכְּבָר בָּטֵל נִיסּוּךְ הַמַּיִם!

שָׁתְקוּ.

אָמַר לָהֶן: בָּנַי, בּוֹאוּ וְאוֹמַר לָכֶם: שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כׇּל עִיקָּר אִי אֶפְשָׁר – שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה; וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי אֶפְשָׁר –

שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵירָה עַל הַצִּבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ.

פירושי מילים 

רַבּוּ – התרבו, נעשו יותר ויותר.

פְּרוּשִׁין – אנשים שפרשו מהנאות היום-יום של החיים, הוציאו את עצמם מהדברים שרגילים היו לעשות.

נִטְפַּל – הלך לשוחח עימם בעל כורחם מתוך רצון להבין את הסיבה למעשיהם. המילה "נטפל" כאן מנוגדת למילה "פרושין". רצונם של האנשים האלו לבדל את עצמם מהכלל, ואילו ר' יהושע רוצה להיצמד אליהם ולנהל על כך שיח.

התייחסות כללית למענה של הפרושין לשאלתו הראשונה של ר' יהושע:

הפרושין משיבים לר' יהושע – איך אנחנו יכולים להמשיך לשתות יין או לאכול בשר כאשר שני אלה היו חשובים כל כך בעבודת בית המקדש? איך אפשר לחשוב על לאכול בשר או לשתות יין כאשר יש פעולות שעשו באופן יום-יומי בעבודת בית המקדש שכבר לא יעשו כי בית המקדש חרב? בית המקדש הוא היבט אחד מרכזי של האסון, שהיו בו גם גלות, שבי, מוות, עבדות וחורבן של מקומות יישוב.

התייחסות כללית למענה של ר' יהושע:

רבי יהושע משתמש בטכניקה של הפרכת טיעון שנקראת "אַד-אבסורדום", כלומר הצגה של מצב בלתי אפשרי הנובע מהטיעון, כדי להראות שהטיעון אינו הגיוני. אם הולכים עם ההיגיון של הפרושין, אפשר להגיע לידי כך שאפילו מים אסור לשתות, וזה הרי לא הגיוני בכלל. לכן אומר להם ר' יהושע – ודאי שיש להתאבל, אבל יש לתחום את האבל במעשים שרוב האנשים בחברה יוכלו לעמוד בהם. הימנעות מבשר ומיין, אומר להם ר' יהושע – אינה דבר שהציבור יכול לעמוד בו. ר' יהושע אומר שלמרות החורבן הציבורי, החברה צריכה להמשיך לנהוג לפי אורחות חייה. ההרגלים היום-יומיים הם חלק מהתפקוד התקין של הקהילה ומשפיעים על התפתחותה התקנית והיצרנית. יחד עם זאת, אומר ר' יהושע: "שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כׇּל עִיקָּר אִי אֶפְשָׁר", כלומר יש מקום גם לאבל.

שלב ג: אם ככה – מהו המקום של האבל?

שאלו את התלמידים: כיצד אפשר לתת מקום לאבל? בקשו מהם להציע הצעות. לדוגמה: לקבוע יום אבל מסוים, לעמוד בדקת דומייה, לכתוב שירים לזכרם, לבנות אתר זיכרון לאסון, להתנדב ולסייע למשפחות שחוו את האסון, להקדיש זמן לקריאה על כל אותם הנפגעים והחטופים.

נחזור לחורבן הבית, לטקסט הקודם, ונראה מה חכמים הציעו:

[חלק ה: הצעה חלופית מאוזנת]

אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים:

סָד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד, וּמְשַׁיֵּיר בּוֹ דָּבָר מוּעָט;

וְכַמָּה?

אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה עַל אַמָּה.

אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּנֶגֶד הַפֶּתַח.

פירוש: כאשר אדם צובע את ביתו החדש, שישאיר פינה אחת שאינה מסוידת. רב יוסף מוסיף את המידה לאותה פינה – לא ממש קטן (חצי מטר רבוע). ורב חסדא מוסיף: מול הפתח, שבכל פעם שייכנס לביתו, יזכור.

חכמים מציעים להוסיף סימנים שיזכירו לנו את האסון. שאלו את התלמידים: האם אתם מכירים את האמירה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" הנאמרת בחתונות? זהו זיכרון לאסון (של חורבן הבית), וגם בשמחה הגדולה ביותר אנחנו מזכירים אותו.

כדאי להראות לתלמידים בטקסט עצמו את התפתחותו של הדיון: ר' יהושע חי מייד לאחר חורבן הבית, בתקופת התנאים, והסיפור עליו נמצא בתוך ברייתא (מקור תנאי שאינו במשנה). לעומתו, רב יוסף ורב חסדא חיו כמאתיים שנה מאוחר יותר, בתקופת האמוראים, והם מפרשים את הברייתא. באופן הזה אפשר לראות רבדים שונים של טקסט שהתעצב מטקסטים בזמנים שונים.

נקודה נוספת שכדאי להאיר היא שאנחנו חווים המשכיות – בניית בית חדש למשפחה, חתונה. עלינו להמשיך מתוך העצב.

שלב ד: אסיף – איך אנחנו יכולים להמשיך ולזכור?

בקשו מהתלמידים להעלות רעיונות שיעזרו להם ככיתה להתמודד עם התחושות שהאסון הזה גורם להם לחוש. שאלו: תפקוד הכיתה מקביל באופן מסוים לתפקוד החברה. כיצד נוכל לסייע זה לזה להמשיך?

העלו רעיונות, כמו שיחות על המצב, שיתוף אישי על אדם קרוב או על חוויה שקרתה לכם, שיעורי חינוך המלווים במוזיקה או בכיבוד.

בקשו מהתלמידים להעלות גם רעיונות שיעזרו להם ככיתה לזכור את האסון ולא לשכוח את שקרה לנו במדינת ישראל בשנת 2023, להמשיך את החיים בצד האסון.