למה לא היית זושא?

חשיבה רפלקטיבית לסיכום השנה החולפת

חלק א: טיסה 1549

בינואר 2009 התרסקה טיסה 1549 של אמריקן איירליינס בנהר ההדסון בניו יורק. כנגד כל הסיכויים, הצליח צוות המטוס לשמור על קור רוח ולהנחית את המטוס בשלום; כל הנוסעים ניצלו. כמה שנים לאחר מכן, סיפר ריק אליאס, נוסע שישב בשורה הראשונה של המטוס, על החוויות שחווה באותו יום, ועל שלושה דברים חשובים שחוויה יוצאת דופן זו לימדה אותו.

חלק ב: מה למדנו השנה?

ההרצאה של ריק אליאס היא דוגמה מצוינת לחשיבה רפלקטיבית. בשלב הזה נזמין את התלמידים לחשוב בעצמם על אירוע משמעותי שאירע להם השנה, ממנו למדו משהו שיישאר איתם תמיד. אמנם לא כולם חוו חוויות מטלטלות כמו התרסקות מטוס, ואין לצפות מהתלמידים לזכור את כל מה שלמדו השנה. אך למרות זאת, כדאי להקדיש כמה דקות לחשיבה שקטה ורפלקטיבית, שבהן יהרהרו התלמידים בשנה החולפת וינסו להצביע על אירועים ספציפיים ששינו במידה מסוימת את חייהם, ולנסח באופן ברור את הלקח שלמדו מאותו מקרה.

כדאי לתת לתלמידים הזדמנות לשתף את תוצאות התרגיל עם חבריהם לכיתה, עם זאת, חשוב שלא ללחוץ עליהם לעשות זאת.

חלק ג: למה לא היית זושא

במסגרת תהליך החשיבה הרפלקטיבי המונחה לסוף השנה, כדאי להצביע על אבחנה חשובה שהתלמידים לעתים אינם מודעים לה. מצד אחד, התלמידים נדרשים לעמוד בציפיות של אחרים מהם: הורים, מורים, וחברים. מצד אחר, לכל תלמיד ותלמידה יש גם ציפיות מעצמם בתחומים שונים. ההצלחה והכישלון ביעדים שהתלמיד הציב לעצמו אינם דומים להצלחה או לכישלון ביעדים שאחרים הציבו עבורו, ומומלץ לסכם את השיעור בסיפור חסידי קצר שסופר בשמו של רבי זושא (ממנהיגי תנועת החסידות בסוף המאה ה-18):

ר' זושא היה רגיל לומר:
אם ישאלו אותי בשמים [לאחר המוות], למה לא היית אלימלך [אחיו של רבי זושא, שהיה רב גדול בפני עצמו] – אדע מה להשיב.
אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זושא – יסתתמו טענותי [לא יהיה לי מה להשיב].

להרחבה כנסו לסיפור ב'זושא – מגלים את הסיפור החסידי'.