לפתוח את היד

1. להבין את משמעות פתיחת היד – כביטוי לנתינה.
2. להכיר את פריסת הגלימה – כביטוי לנתינה בחברה האתיופית.
3. להבין מהי סולידריות חברתית.
4. להתוודע לביטויים שונים הממחישים רעיון אחד.

מיומנויות הוראה ולמידה

1. השוואה בין טקסטים.
2. הסקת מסקנות חברתיות כוללניות על סמך פרטים.

רציונל

בכל חברה קיימים מנהגים וסמלים המבטאים את ערכי התרבות של אותה חברה. יש מקרים שהערכים בחברות שונות הם ערכים זהים, אבל המנהגים או הסמלים המבטאים את הערכים האלה – שונים.

בשיעור זה ננסה להתחקות אחר המנהגים והסמלים השונים המייצגים בשתי חברות שונות את אותו ערך: הנתינה לנזקק.

במהלך הדיון נזכור שכל חברה היא הטרוגנית ומורכבת מאנשים שיש להם יותר ואנשים שיש להם פחות.

חלק ראשון – שפת גוף בעלת משמעות

* לחלק זה ניתן להשתמש במצגת המצורפת (בסוף המערך, בקבצים להורדה).

תנועת גוף מסוימת בחברה אחת יכולה להתקבל שלא בברכה בקרב חברה אחרת. לדוגמה: הצ'פחה הישראלית על כתף של חבר יכולה להתפרש במדינות אירופה כמעשה אַלִים.

תנועת היד של "רגע רגע" יכולה להתפרש כאיום או כגנאי באיטליה ובמדינות דרום אמריקה.

התמונות הבאות ממחישות את הפער במשמעות של אותה תנועה במקומות שונים בעולם.

"אוקי" האמריקאי והישראלי מייצג ביפן – כסף. בצרפת ובבלגיה מייצגת אותה תנועה – אפס, כלום.

התנועה המסמלת "לייק" בארה"ב, בישראל ובאירופה מתפרשת במדינות ערב – כקללה.

האצבע המורה: בישראל זו הצבעה תמימה על מישהו או משהו. לעומת זאת, אין שום מקום אחר בעולם שהצבעה כזאת לא תיחשב אגרסיבית. בארצות הברית, שבה הנימוסים עדיין תופסים מקום נכבד, יש אפילו כלל לעובדים בחנויות לגבי הצבעה: כשלקוח שואל היכן נמצא פריט מסוים בחנות, אסור לעובד להצביע לכיוון הפריט מפני שזה נחשב להתנהגות חצופה ולא תרבותית. במקום זה על העובד ללוות את הלקוח עד לפריט המבוקש.

חלק שני – מה בין שפת הגוף לבין נתינה וצדקה?

היד

כפי שראינו בחלק הראשון, יש לכף היד תפקיד משמעותי בתקשורת הבין-אישית. ביטויים הקשורים לסולידריות ועזרה מכילים את המילה "יד", לדוגמה: להושיט יד, יד ימיני, ידו פתוחה, ביד רחבה, בשתי ידיים.

קראו עם הלומדים את הקטע הבא. בקטע זה למושג "יד" משמעות מיוחדת מנקודת המבט החברתית:

התורה מצווה: "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" (דברים טו, ז).

אם תקשה את לבך וידך תיסגר, האצבעות ייראו שוות זו לזו, ואז תוכל להגיד לאביון: לך תעבוד כמוני! אבל התורה אומרת: "פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ" (פסוק ח), ואז תראה שיש אצבעות גדולות ויש קטנות.

כך ברא הקדוש-ברוך-הוא בני אדם גדולים וקטנים – וזה חי מזה.

(על פי: רבי ישועה ללום, ליקוטי אהרן, דרשה יז)

1. בקשו מהלומדים לסמן את הביטויים הכוללים את המונח "יד" או מונחים הקשורים ל"יד".
2. בקשו מהם לכתוב במחברת או על דף את הביטויים שסימנו ואת ההסבר לכל ביטוי.
3. בעזרת התשובות שיעלו, קיימו דיון סביב תפקיד "היד" במתן צדקה ובקיבוץ נדבות: הנזקק מושיט יד לקבץ מעות, והאדם שמולו חוכך בדעתו אם לפתוח את ידו (או ארנקו) אם לאו. פתיחה וסגירה מסמלות בהתאמה – נתינה וחמלה מול אנוכיות ואטימות. שאלו את הלומדים לגבי הסמל הנוסף שרבי ישועה ללום מביא: היד מסמלת את כלל החברה המגוונת. המורכבת מ"גדולים וקטנים" – מבעלי האמצעים וממעוטי האמצעים, וכולם עוזרים לכולם.
   בקשו מהלומדים דוגמאות לאנשים "גדולים" ולאנשים "קטנים". שאלו: כיצד אפשר לעזור זה לזה למרות ההבדלים?

בדיון כדאי להדגיש את משמעותה הסמלית של כף: כשהיד קפוצה קשה לראות את השוני שבין האצבעות המסמלות את בני האדם, ויש חשש לחוסר רגישות. חשש זה מתבטל כשהיד פתוחה ואז נוכחים באי השוויון. המסקנה הטבעית היא שלחלק מבני האדם יש לתת כדי לשפר את מצבם.

הרחבת מושג: רבי ישועה ללום (1950-1901) נולד וחי באלג'יריה. בנעוריו התייתם מאביו, ואימו נשאה בעול הפרנסה. בגיל 18 הוסמך כרב. בזמן מלחמת העולם השנייה, כשכיהן כרב ראשי בעיר בטנה, עזר למאות פליטים יהודים מתוניסיה שברחו מהנאצים והגיעו לעירו.

הגלימה

בסיפור הבא יתוודעו הלומדים לְמֶחֱוָוה חברתית הקשורה לנתינה ולעזרה לנזקק ולחלש, בעזרת סמליות של פריט לבוש ואופן הצגתו.

קראו עם את הלומדים הסיפור:

* מצורף דף סיפור.

הקֵייס ברהן ברוך (אורי בן ברוך), שהיה המנהיג הרוחני של ביתא ישראל, מיהר להלוויה של אחד מבני הקהילה. ההלוויה הייתה קשה ועצובה, ורבים הגיעו ממרחק רב ללוות את המת. תפקידה של משפחת הנפטר היה בין השאר לדאוג לסעודות בימי השבעה.

לאורך כל מסע ההלוויה בחן הַקֵייס את המצב המורכב: הנפטר הותיר אחריו אלמנה וילדים קטנים, ומצבם הכלכלי היה קשה במיוחד. הוא תהה בליבו כיצד תעמוד המשפחה בהוצאות השבעה המרובות, וכיצד תדאג לסעודות לכל אותם מלווים.

לקראת סיום ההלוויה עלה במוחו רעיון.

עמד קייס ברוך ונשא דברים. הוא סיפר בשבחו של הנפטר וסיפר עד כמה היה אותו אדם קרוב לליבו. בדבריו הדגיש הקייס את חובתם של הנוכחים – שהנפטר היה יקר גם לליבם – לדאוג למשפחתו.

בסיום דבריו פשט הקייס את גלימתו הצחורה, הניחה על הקרקע והכריז: "אני מבקש שלטובת המשפחה ייתן כל אחד מכם סכום כסף ככל שידו מַשֶׂגֶת." אט אט ניגשו המשתתפים, וכל אחד הניח סכום כסף על הגלימה. האחד הניח סכום פעוט, והאחר סכום גדול יותר – כל אחד ואחת כפי יכולתם. לבסוף צרר קייס ברוך את הכסף בגלימה ומסר אותה לאלמנה.

המעשה היכה גלים, והמנהג התפשט לקהילות רבות כחלק מן הערבות הקהילתית לטובת המשפחות האבלות.

הרחבת מושג: קייס-כוהן, מנהיג רוחני לקהילה האתיופית.

קייס ברהן ברוך, ששמו בעברית – אורי בן ברוך, חי בשנים 1984-1900. פעל רבות לעידוד העלייה לישראל. היה ידוע בעמידתו האיתנה מול השלטונות האתיופיים להגנת קהילתו.

שאלות לדיון לאחר קריאת הסיפור:

1. מה מופיע בסיפור כסמל לנתינה ולעזרה הדדית?
2. מה דעתכם על הפעולה של פריסת הגלימה כביטוי לבקשת עזרה ולמתן עזרה? האם המעשה יכול להביך את הנזקק, או להיפך – לתת לו הרגשה שמכבדים אותו, ש"רואים" אותו ומעניקים לו תשומת לב?
3. לפניכם משפט מסיפור הקייס ומשפט מדברי רבי ישועה ללום. האם שני המשפטים דומים או שהם שונים? הסבירו במה:
   מסיפור הקייס:
   פשט הקייס את גלימתו הצחורה… אט אט ניגשו המשתתפים, וכל אחד הניח סכום כסף על הגלימה. האחד הניח סכום פעוט, והאחר סכום גדול יותר – כל אחד ואחת כפי יכולתם.
   מדברי רבי ישועה ללום:
   "פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ" (פסוק ח), ואז תראה שיש אצבעות גדולות ויש קטנות. כך ברא הקדוש-ברוך-הוא בני אדם גדולים וקטנים – וזה חי מזה.

הנחיות:

1. מומלץ להבהיר בעזרת השאלה השלישית את השונה והדומה בין תרבויות ונורמות התנהגות. הצרכים הבסיסיים של אדם לקיום זהים בכל העולם: מזון, מחסה וכסות. השונה בא לידי ביטוי באופן גיוס העזרה, באופן הבקשה מאדם לרעהו, וכמובן במשאבים החומריים עצמם.
   שני הטקסטים עוסקים בפעולת הפתיחה: באחד מדובר על פתיחת יד, ובשני על פריסת הגלימה. בשני הטקסטים מתייחסים לשונות ולגיוון בחברה. שונות זו מאפשרת לכל אחד לעזור ולהיעזר באחר. כל אדם יכול לבחור לעזור לפי מידת יכולתו – ולהיעזר לפי מידת נזקקותו.
2. אם הכיתה מכירה את הטקסט "שמונה מעלות לצדקה" של הרמב"ם, מעניין לשאול את הלומדים, היכן היו ממקמים את פריסת הגלימה – האם כמעלה גבוהה של נתינה – מפני שהקייס הוריד מעל כתפיו את גלימתו שלו, או כמעלה נמוכה – מפני שהמעשה נעשה בפומבי (גם הנותן יודע למי נתן וגם המקבל יודע ממי קיבל).
3. כדאי לדון במעשה פריסת הגלימה עצמו: מצד אחד, כשהקייס קובע שלצדקה יש ערך קהילתי – הוא מבסס מחדש את סמכותו כמנהיג. מצד אחר, כשהקייס פושט את הגלימה, המסמלת את מעמדו – הדבר יכול לסמל את התפטרותו עד שהגלימה תוחזר לו אחרי מתן הצדקה. אפשר לשאול את הלומדים לדעתם.

סיכום דיון

בסרטון שלפניכם עקבו אחר תנועות הגוף התורמות לנתינה: