מים לשניים: בעקבות אסון המטיילים בנפאל

1. דיון מוסרי בדילמה
2. עיון בברייתא "מים לשניים"

מבוא: האסון בנפאל

לפני כמה שנים הפתיעה סופת שלגים קשה קבוצת מטיילים ברכס הרי האנאפורנה בנפאל. המטיילים, בהם גם קבוצת ישראלים, נאלצו להתמודד עם תנאי מזג אוויר קשים מאוד כאשר ניסו לעשות את דרכם לאזור מיושב סמוך. לפחות 12 מטיילים, ובהם גם ארבעה ישראלים, נהרגו במהלך הניסיון לחלץ עצמם מהשטח. את השיעור מומלץ לפתוח בסיפור המקרה שאירע, באמצעות קריאה של אחד הדיווחים הרבים שהופיעו באתרי החדשות השונים, כמו למשל באתר ynet.

חלק א: הדילמה

במהלך הניסיון לחלץ את עצמם עמדו המטיילים בפני דילמה בלתי אפשרית. היו מטיילים שהתקשו להמשיך בדרך הארוכה שבה הלכה השיירה והגיעו עד לכדי אפיסת כוחות. האחרים, שהיו תשושים בעצמם, נאלצו להכריע בין מחויבותם לסייע לחבריהם ולדבוק יחד בדרך הקשה, לבין הרצון להציל את חייהם שלהם. מצד אחד, הרגישו המטיילים אחריות לזולת ולא רצו להפקיר את חבריהם למות לבדם בשטח. מצד שני, הם הבינו שהדרך היחידה שלהם להישאר בחיים תהיה לעזוב את אלו שלא יכולים ללכת ולהמשיך בדרך.

חלק ב: מים לשניים

הסיטואציה המחרידה שבה נאלץ אדם להכריע בין הרצון להימנע מהפקרת חיי חברו לבין הצלת חיי עצמו הופיעה בברייתא כמקרה מבחן שבו עסקו התנאים רבי עקיבא ובן פטורא לפני כאלפיים שנה. וזה לשון הברייתא:

שניים שהיו מהלכין בדרך
וביד אחד מהן קיתון (כלי לנשיאת נוזלים) של מים
אם שותין שניהם מתים
ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב

לאחר שהצגנו את סיפור המקרה ואת הדילמה בחלק הראשון של השיעור, מומלץ לקרוא יחד עם התלמידים את הברייתא, ולהעלות לדיון את השאלה – איזו הכרעה היא הנכונה בעיניהם? האם יש להעדיף את החובה שלא להפקיר את החבר, או שמא המעשה הנכון הוא להציל את עצמך גם אם חברך ימות?

חלק ג: ההכרעה של בן פטורא

בן פטורא, אחד התנאים שעסק בשאלה זו, הכריע כך:

מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו

לדעת בן פטורא, במקרה כזה יש להעדיף את ערך החברות על פני ערך החיים, ואין להפקיר את חיי החבר. משמעות הרישא של דבריו "מוטב שישתו שניהם וימותו" ברורה, אך הסיפא דורש הסבר, ובמיוחד הביטוי "ואל יראה". נראה שלביטוי זה משמעות כפולה, ובכל מקרה ברור שהכוונה היא מטפורית ולא ראייה בעיניים, שכן בעל המים יכול להמשיך בדרך או להסיט את עיניו, ובכך להימנע מלראות.

1. אפשרות ראשונה – אל יראה = אל יגרום. לפי פירוש זה, עדיף למות מאשר לגרום למותו של אדם אחר.
2. אפשרות שנייה – אל יראה = בהמשך החיים יסבול אותו אדם מרגשי אשמה, ומצפונו ירדוף אותו ולא ייתן לו מנוחה. לפי פירוש זה, החיים בידיעה שהפקרת את חברך למות אינם חיים שראוי לחיותם.

ח"כ אלעזר שטרן, שהכיר את נדב, כתב את ההספד הבא בדף הפייסבוק שלו. בהספדו קשר שטרן בין סיפור מותו הטרגי של נדב לבין ההכרעה של בן פטורא, והסביר שנדב למעשה ויתר על חייו לטובת חיי חבריו (לצפיה בפוסט המלא של ח"כ שטרן לחצו כאן):

חברי ואני – חברי קודם. זהו נדב שהם…
גבורתו ומותו של נדב העלו ולו לרגע בקרב אוהביו הרבים של נדב גם שאלה שיש בה אולי כפירה של ממש: האם נכון לחנך את ילדינו על חייך וחיי חברך – חיי חברך קודמים?
כפירה של ממש? הרי זו בדיוק הדילמה של כל חניך מתחיל בתנועת נוער – שניים שהולכים במדבר ואין ביד אחד אלא קיתון של מים, אם שותה אחד מגיע ליישוב ואם שותים אותו שניהם, שניהם מתים.
מסכת חייו של נדב הייתה כולה תשובה אחת לאותה דילמה. כל חייו מסכת אחת של התנדבות, למן הרגע שבו עמד על דעתו, העמותות החברתיות שבה לא הפסיק להתנדב, הסיוע לתקועים בצדי הדרך, בחיים, בחברה ובדרכים ממש. חברי ואני – חברי קודם,
או בביטוי הכואב כל כך, שם באנאפורנה, חיי וחיי חברי – חיי חברי קודמים…

חלק ד: ההכרעה של רבי עקיבא

רבי עקיבא, שעסק אף הוא בדילמה זו, חלק על בן פטורא והציג הכרעה הפוכה ממש:

חייך קודמים לחיי חברך

לפי רבי עקיבא, שידוע בשל אמרתו המפורסמת "ואהבת לרעך כמוך: זה כלל גדול בתורה", החיים הם ערך עליון, ובמקום שבו ניתן להציל אדם אחד, אסור ששניים ימותו. לשיטתו, למרות הקושי הכרוך בכך, אדם מחויב לדאוג להציל קודם כל את חיי עצמו, ורק לאחר מכן, אם והוא מסוגל, גם את חיי חברו.

לכן במקרה של "מים לשניים", רבי עקיבא קובע באופן נחרץ שבעל המים צריך קודם כל להציל את חייו שלו, גם כשהמשמעות הנלווית להכרעה זו היא ויתור על חיי החבר.

איתן עידן, מטייל ישראלי נוסף שניצל מהסופה והצליח לשרוד, הלך בדרך זו לאחר שהבין שאין ביכולתו לסייע לחבריו שלא יכלו להמשיך. ניתן לצפות בעדותו המצמררת בראיון שנערך עמו ושודר בחדשות ערוץ 2.

לאחר הדיון בברייתא ובאסון שאירע בנפאל, לא נבקש להכריע איזו מבין דרכי הפעולה האפשריות שנקטו נדב שהם ואיתן עידן היא הדרך הנכונה, הראויה או המוסרית יותר. במקום זאת, נציג את המקרה המצמרר ואת הדיון הערכי המתלווה אליו כדוגמה למורכבות שעמה אנו נדרשים להתמודד. אמנם הסיכוי שנידרש לסיטואציה קיצונית כל כך כמו זו המתוארת כאן אינה גבוהה, אך אנו מקבלים הכרעות בתחום המוסר גם בחיי היום-יום, ובמסגרתן אנו נאצלים לוותר על ערך חשוב אחד לטובת ערך אחר שנתפס בעינינו כחשוב יותר. המודעות של התלמידים למציאות מוסרית מורכבת היא לקח חינוכי חשוב שניתן להפיק מהטרגדיה הקשה שאירעה בנפאל.