"תמיד נבוך, לא נסחף"

דיון בדמותו של אריק איינשטיין באמצעות ניתוח שניים משיריו

מבוא

אריק איינשטיין, שהלך לעולמו, היה מגדולי הזמרים הישראליים. במהלך הקריירה הארוכה שלו פרסם איינשטיין להיטים רבים מאוד. מצד אחד היה איינשטיין כוכב זמר מפורסם, אך מצד אחר העדיף להסתגר בביתו ולהרחיק עצמו מהתקשורת ומעיני הציבור. בשיעור שלהלן אנו מציעים לדון בשניות ייחודית זו שאפיינה אותו, דרך האזנה לשניים משיריו הגדולים וקריאה בדברי ההספד שכתבה חווה אלברשטיין.

חלק א: "יושב על הגדר"

בפתח השיעור נאזין במליאה לשיר "יושב על הגדר". להדפסת המילים לחצו כאן.

לאחר ההאזנה לשיר נדון בשאלות הבאות:

1. מה מאפיין את האדם המתואר בשיר?
2. תארו מקרה שבו גם אתם "ישבתם על הגדר".
3. מהי האלטרנטיבה ל"ישיבה על הגדר"?
4. מדוע שמישהו יעדיף לשבת על הגדר?

חלק ב: "אני ואתה"

בשיר "יושב על הגדר" פגשנו דמות של אדם שבוחר להתנתק מהסביבה, ומעדיף שלא לבלוט ולא להוביל או להנהיג. אל מול אדם מהסוג הזה, נעמיד כעת דמות של אדם בטוח בעצמו, שאינו מהסס להציב לעצמו מטרה ולפעול למימושה, תוך שהוא סוחף אחריו את העולם כולו.

כעת נאזין לשיר "אני ואתה". להדפסת המילים לחצו כאן.

לאחר ההאזנה לשיר נדון בשאלות הבאות:

1. מה מאפיין את האדם המתואר בשיר?
2. מהן הסכנות בגישה של "אני ואתה נשנה את העולם"?
3. תארו מקרה שבו פעלתם לשינוי העולם או סביבתכם הקרובה. האם הצלחתם? איך הרגשתם בעקבות המקרה?
4. לפי דעתכם, איזו גישה נכונה ועדיפה יותר – גישתו של מי ש"יושב על הגדר" או גישתו של מי שאומר "נשנה את העולם"?

חלק ג: "תמיד נבוך, לא נסחף" – חוה אלברשטיין כותבת על אריק איינשטיין

שני השירים ששמענו מסמלים שני טיפוסים חברתיים הפוכים. הטיפוס הראשון מתקשה להוביל ולהנהיג, משום שהוא מהסס, ואולי אף מתבייש. לעומתו, הטיפוס השני, בעל ביטחון עצמי ומלא בנחישות, מבליט עצמו וקורא לאחרים להצטרף אליו בדרכו.

אריק איינשטיין, שהלך לעולמו לאחרונה, גילם בפועל שילוב נדיר וכמעט בלתי אפשרי בין שני הטיפוסים הללו. מצד אחד, איינשטיין בוודאי היה מגדולי היוצרים והזמרים הישראליים, ויעיד על כך האבל הציבורי הגדול ששטף את הציבור הישראלי עם היוודע דבר מותו. מאידך, איינשטיין לא היה "כוכב" במובן הרגיל של המילה. הוא בחר שלא למלא אצטדיונים בהופעות ענק, והעדיף להמעיט במגע עם הציבור ולהתכנס בביתו. לסיכום השיעור, נקרא את דברי ההספד שכתבה חווה אלברשטיין לזכרו, בהם היא מתעכבת על השניות הזו שבדמותו, שיניות שייחדה אותו בהשוואה לזמרים רבים אחרים.

מוזר להספיד את אריק איינשטיין שהיה באיזשהו אופן צעיר נצחי. תמיד נבוך, לא נסחף, לא מתנשא… אני חושבת שחוץ מהשירים המופלאים שהוא שר וכתב, וחוץ מהקול המלטף והמנחם שלו, הדרך בה בחר לחיות חייו היא המסר הכי חשוב שהוא משאיר לנו. כמה וכמה פעמים ניסו לגרור אותו בפיתויים שונים לבוא ו"לפוצץ" אצטדיונים – אבל הוא סירב. והסירוב הזה לא הגיע רק מבושה. זאת היתה הדרך שלו לכבד את שיריו. להשאיר אותם כמו שהוא אהב בבית, במקום האינטימי שבו הם נוצרו…
"תמיד נבוך, לא נסחף": חוה אלברשטיין כותבת על אריק איינשטיין, ynet, 27.11.13. © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.

לקריאת ההספד במלואו באתר ynet לחצו כאן.