אוטואמנציפציה!
ספרו של ד"ר י"ל פינסקר שנכתב בגרמנית (1882) כקריאה של "יְהוּדִי רוּסִי" לבני עמו לא להמתין לא למשיח ולא לשוויון זכויות בארצותיהם, אלא לפעול לשחרור עצמי (אוטואמנציפציה) ולהקמת "ארץ מקלט". אחד העם תירגם לעברית את הספר, והוא נעשה לאחד מכתבי היסוד של התנועה הציונית.
מבוא
"אוטואמנציפציה!"1 – בצירוף סימן קריאה – היא הכותרת של ספר דק שראה אור (בגרמנית) בשנת תרמ"ג – 18822 והתפרסם תחילה בעילום שם, מאת "יהודי רוסי", הוא ד"ר י"ל פינסקר. הספר נכתב כקריאת אזהרה של המחבר לבני עמו, ובו הסבר מקיף על שורשי האנטישמיות: היהודים, זרים ובזויים בעולם, הם עַם חי-מת, חסר לאומיות, שפה ומולדת – "רוח רפאים" המעוררת פחד ורתיעה (יוּדוֹפוֹבְּיָה). פינסקר קרא ליהודים שלא להתפתות לרעיון השוויון ולא להמתין לביאת המשיח אלא לפעול למען "יצירת לאומיות יהודית… אוטואמנציפציה של היהודים" – ובקיצור: "זקוקים אנו לארץ מקלט".3
עם פרסומו עורר "אוטואמנציפציה" הסתייגות והתנגדות – לצד תמיכה נלהבת, ולימים היה לאחד מכתבי היסוד של התנועה הציונית. הספר יצא לאור בעשרות מהדורות ותורגם ל-20 שפות, ובהן אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית.
מעט יוצרים: אוטואמנציפציה"מסכמים אנו את תוכן החיבור הזה בפסוקים (=במשפטים) הבאים:
היהודים אינם אומה חיה; זרים הם בכל מקום, ועל כן בזויים.
שוויון מעמדם האזרחי והפוליטי של היהודים אין בו כדי להרים את קרנם בעיני העמים.
התרופה הנכונה, היחידה, היא: יצירת לאומיות יהודית.
עם יושב על אדמתו, אוטואמנציפציה של היהודים.
שוויון מעמדם כאומה בין האומות על ידי רכישת ארץ מולדת לעצמם.
אל יפתה לבנו להאמין כי ההומאניות וההשכלה
תעלינה בזמן מן הזמנים מרפא רדיקלי לחולי עמנו.
– – – – – –
…זקוקים אנו לארץ מקלט…
שעה זו שעת כושר היא מאין כמוה לתכנית המוצעת.
שאלת היהודים הבינלאומית צריכה למצוא פתרון לאומי.
אמנם רק לאט לאט יכולה תחייתנו הלאומית להתקדם.
עלינו לעשות את הצעד הראשון.
על הבאים אחרינו לצאת בעקבותינו בקצב מתון, לא נִמְהָר (=לא חפוז).
קונגרס [של] אנשי שם יהודים יסלול דרך לתחייה הלאומית של היהודים.
אין קרבן אשר ישגב ממנו (=מאתנו) לשם השגת המטרה:
לאשש (=לחזק) ביטחונו של עתיד עמנו, הצפוי לסכנה בכל מקום.
ביצועו הפיננסי של המפעל אינו עלול… להיתקל בקשיים
שאין להתגבר עליהם.
עזרו אתם לכם (=לעצמכם), ויעזרכם אלוהים!"
אוטואמנציפציה: רקע
במשך יותר מעשר שנים תמך י"ל פינסקר באידאלים של ההשכלה, קרא להשתלבותם של היהודים בארצות מגוריהם ותבע מן השלטונות שוויון זכויות ליהודים. הפוגרום ביהודי אודסה בשנת תרל"א – 1871 והפרעות ביהודי רוסיה עשר שנים אחר כך – הסופות בנגב – הביאו לשינוי בעמדותיו ושכנעו אותו כי השתלבות היהודים בארצותיהם אינה אפשרית עוד. הוא האמין כי גילויי האנטישמיות בגרמניה, ברומניה, בהונגריה, ובמיוחד ברוסיה יביאו להתעוררות התודעה הלאומית, ולהבנה של העם "כי מולדת הוא צריך".4 על רקע זה יש להבין את התפרצותו הסוערת של פינסקר בישיבה של "חברת מפיצי השכלה" באודסה בקיץ תרנ"א – 1881, 5 שבה הטיח בנוכחים כי אי אפשר עוד להמשיך ולהשתעשע ברעיון של הפצת השכלה בקרב היהודים, וכי יש לעשות מעשה ולהיחלץ לעזרתם. את דגל החופש, השוויון והאחווה תבע פינסקר להחליף בדגלו של משה רבנו, ולהכשיר את היהודים לחיים לאומיים בארצם.6 הוא החליט לפעול – והעלה על הכתב את רעיונותיו בספר שהיה לאחד מכתבי היסוד של הציונות – "אוטואמנציפציה!".7 את הספר כתב בגרמנית, בתקווה לעורר את יהודי המערב ולשכנעם כי רעיון השוויון וההתבוללות ייכשל בארצות המערב, כפי שנכשל ברוסיה. הספר לא עורר תגובות בקרב יהודי מרכז אירופה ומערבה, אך הוא זכה לתהודה ניכרת בקרב יהודי רוסיה לאחר שאחד העם תירגם אותו לעברית.
אוטואמנציפציה: הבעיה
"אוטואמנציפציה!" נפתח בתיאור בעיית היהודים – בעיה עתיקת יומין הנוגעת למצבם של היהודים בגלות ולאנטישמיות המלווה אותם לאורך ההיסטוריה. הספר מדגיש את מעמדם המיוחד של היהודים – "יסוד זר" בקרב העמים, ולפיכך מושפל ודחוי. פינסקר, שהיה רופא, הסביר את השנאה ליהודים במונחים של מחלת נפש, "פסיכוזה תורשתית" בשם יוּדוֹפוֹבְּיָה – פחד מן היהודים. היהודים מייצגים תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית: עַם ללא סממנים של אומה – ללא ארץ, ללא ריבונות וללא לשון משותפת; עַם שאינו אלא "רוח רפאים", "מת המתהלך בין החיים" – ובכל זאת אינו מת לגמרי, שהרי בכל שנות הגלות הארוכות הוא "לא חדל להתקיים רוחנית כאומה" והיה עַם הרוח – אך משולל חומר. מכאן הפחד מן היהודים, שהביא לשנאת היהודים ולאנטישמיות שאין לה תקנה, וכל ניסיונות היהודים למגר אותה רק גוזלים מהם "זמן וכוחות."8 רעיון האמנציפציה ושוויון הזכויות ליהודים נדון לכישלון גם כאשר הוא מתקבל ברמה החוקתית, והיהודים נשארים "יסוד נבדל" החי בחסדי השליט.9 פינסקר מוכיח את היהודים כי בסכלותם קיוו לקבל מן העמים את מה שלא היה לעמים מעולם – הומאניות. והעם היהודי שקע במאבק קיומי קשה רק כדי להמשיך את "קיומם העלוב של מיליוני יהודים" – "לא לשם [השגת] ארץ מולדת". במהלך המאבק איבדו היהודים את כבודם העצמי ואת שאיפותיהם הלאומיות: "חסרי המולדת היו לשוכחי מולדת." 10
אוטואמנציפציה: הפתרון
"אוטואמנציפציה" קורא לשנות מן היסוד את המצב שבו היהודים תלויים באומות ותולים בהם את אסונותיהם – וגם מפקידים בידי האומות את עתידם. התלכדות לאומית ופעולה של היהודים למען עצמם היא שתביא לישועתם. ובשער הספר הביא פינסקר כסיסמה את דבריו של הלל הזקן: "אם אין אני לי – מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי?".11
במשך דורות נדד העם היהודי "על פני אוקיאנוס ההיסטוריה הסוער ללא מצפן", ועכשיו הגיעה העת להשתמש במצפן כדי למצוא "בֵּית מולדת בטוח" ולממש את שאיפת היהודים "לאחדות ולעצמאות לאומית-מדינית". פינסקר שאב עידוד מן התעוררות הלאומית באירופה והניח שגם התחייה הלאומית של היהודים "תמצא לה הסכמה אצל העמים".12 פינסקר הציע שלא לחלום על "תקומת יהודה הקדומה" אלא להסתפק ב"ארץ שלנו" במקום כלשהו, שיוכל לקלוט את מיליוני היהודים הנרדפים, יהיה להם "לנחלת עולם", ואליו יביא העם היהודי "את רעיון האלוהות ואת התנ"ך."13 ביצוע הפתרון דרש התארגנות כלל יהודית, ומכאן הצעתו של פינסקר להקים "קונגרס לאומי" בהשתתפות "הגדולים והטובים שבכוחותינו" בתחומי המדיניות והכספים, המדע והתקשורת. אלה יאתרו את השטח המתאים לבית הלאומי וידאגו להגירה מאורגנת של היהודים. למימון הפעולה הציע להקים חברת מניות ולארגן התרמה כלל יהודית.14 פינסקר האיץ ביהודים להתנער מאדישותם ולעשות מעשה כדי לעזור לעצמם, ואז – ורק אז – "יעזרכם אלוהים".15
אוטואמנציפציה: השפעה ותגובות
ספרו של פינסקר, "אוטואמנציפציה", מציג רעיונות דומים לאלו שהעלה בנימין זאב הרצל כעבור 14 שנה בספרו "מדינת היהודים" – מבלי שידע דבר על חיבורו של פינסקר. אך שלא כמו "מדינת היהודים", "אוטואמנציפציה" עוסק בעיקר בהיבט העיוני של הסוגיה, ומציג הסבר חדשני ומקיף לבעיית האנטישמיות ושורשיה ההיסטוריים, בצירוף המסקנה המתבקשת: ריבונות יהודית בארץ כלשהי כמקלט למיליוני יהודים, על דעת האומות ובהסכמתן.16
למרות שנדפס בעילום שם, זכה הספר לתגובות גם בעיתונות היהודית וגם בעיתונות הכללית של התקופה.17 היו שהעריכו את הניתוח המושכל של הבעיה אך דחו מכול וכול את הפתרון הלאומי. כך היו תגובותיהם של חוגים יהודיים שמרניים, דוגמת הרב הראשי של יהודי צרפת: הוא הביע הערכה לספר ולמחברו – "הוגה דעות מצוין, סופר מעולה ובעל לב גדול",18 אך הסתייג מתיאור מצבם של היהודים באירופה והתנגד לפתרון הלאומי שיגביר לטענתו את האנטישמיות. וגם אותם שראו בחיוב את הרעיון הלאומי, הסתייגו ממימושו באמצעות יוזמה אנושית, מבלי לחכות לישועה מן השמים. נציגי היהדות הליברלית היו בוטים יותר בהסתייגותם מן הספר: הם דחו בבוז את הרעיון שאפשר לשנות את ההיסטוריה היהודית "על ידי מליצות… או בפקודת קונגרסים ודירקטורים",19 וטענו כי הקביעה שהיהודים הם לאום (ולא רק דת) תגביר את האנטישמיות. גם בקרב יהודי פולין נשמעו הסתייגויות: במאמר שפרסם בעיתון "הצפירה" גיחך נחום סוקולוב על פינסקר "המרכיבנו על גמל פורח באוויר", ומופיע לפני יהודי העולם, המפוזרים והמדוכאים, "ותוקע בשופר גדול לחירותנו".20 אבל היו גם תגובות תמיכה ב"אוטואמנציפציה" ובמחברו המוכשר והאלמוני, המסוגל "להלהיב את דמיונם של קוראיו".21
כאמור, הספר שנכתב בגרמנית, לא עורר את יהודי המערב למעשים, והם התייחסו אליו באדישות או באירוניה. "בני הקולטורה (=התרבות) החדשה" כהגדרת אחד העם "לא נבהלו מפני זעם לשונה" של ה"אוטואמנציפציה", ומבחינתם היה הרעיון "לא רק חלום הבל, אלא גם סם מוות מסוכן לקולטורה החדשה".22 ואולם לאחר שאחד העם תרגם את הספר לעברית (1882), התקבל הספר בהתלהבות רבה על ידי אגודות "חובבי ציון", והם ראו בפינסקר מנהיג, ובספרו – מסמך יסוד לרעיון התחייה הלאומית. בהשראת הספר כתב המשורר י"ל גורדון את שירו "עֵדֶר אֲדֹנָי", על מצבם העלוב של היהודים, והקידש את השיר לפינסקר. "אוטואמנציפציה" היה לאחד מכתבי היסוד של הציונות, והוא תורגם לשפות רבות ובהן אנגלית וצרפתית, רוסית וספרדית, וכמובן – ליידיש ולעברית.23
העשרה - קישורים
מהדורה מקוונת של "אוטואמנציפציה" בתרגום לעברית של אחד העם – באתר פרויקט בן יהודה:
מכתב קצר של חיים ארלוזורוב לנציב העליון ארתור ווקופ על הספר אוטואמנציפציה – באתר פרויקט בן יהודה
ש"ל ציטרון, הרפתקאותיה של ה"אבטואמנציפיה" – על תרגומיו של הספר – באתר פרויקט בן יהודה