הפתרון הסופי

תוכנית שגיבשו הנאצים (1942) ל"פתרון הסופי" לכלל יהודי אירופה, ולאחריה החלה ההשמדה השיטתית של היהודים במחנות המוות בפולין באמצעות תאי גזים ומשרפות. לפי נתונים של הנאצים, על סוף 1942 הושמדו כך 4 מיליון יהודים.

מאת:
< 1 דקות

"הפתרון הסופי של השאלה היהודית" הוא הכינוי שנתנו הנאצים להשמדה השיטתית והמאורגנת של כלל היהודים באירופה.1 מקובל לייחס לוועידת וואנסה את ניסוח "הפתרון הסופי". הוועידה שהתכנסה ב-20 בינואר 1942 בברלין, בווילה ברחוב ואנזה. אך כבר בקיץ שקדם לוועידה נזכר הפתרון הסופי בדיונים ובהתכתבות של ההנהגה הנאצית. כגון במכתב שהציע "לשקול בכובד ראש שמא הפתרון האנושי ביותר הוא לחסל את היהודים שאינם מסוגלים לעבוד בשיטה מזורזת כלשהי". ואף על פי שגם לכותב נשמעו הדברים דמיוניים, הוא הוסיף: "אפשר בהחלט לבצעם."
בוועידת ואנזה השתתפה כל צמרת ההנהגה הנאצית (פרט להיטלר), וכבר בישיבת הפתיחה הוגדרה מטרתה: להכין "את הפתרון הסופי לשאלת יהודי אירופה" ולתאם את ההתארגנות והסידורים לקראת "הפתרון הסופי" ל-11 מיליוני יהודים בכל רחבי אירופה, ובכלל זה – מדינות שלא היו בשליטת גרמניה, כגון בריטניה, אירלנד, שוויץ, ספרד, והמושבות בצפון אפריקה.2
תחילה דנה הוועידה בתכנית הגירושים, שנועדה לרכז את היהודים לאחר הניצחון בשטחי ברית המועצות ולהשמיד אותם באמצעות "עבודת כפייה והרעבה", אך תוך זמן קצר החליטו כי אין לחכות עד לניצחון ויש "להרוג את היהודים בשיטתיות" עוד לפני סוף המלחמה.3
ועידת ואנזה לא עסקה בהקמתם של מחנות המוות, אך היא הייתה "קרש קפיצה מכריע בדרך אל אותה סופיות נוראה של השמדת עם". בחודשים שלאחר הוועידה התגבשה במהירות תכנית מקיפה להשמדה שיטתית של היהודים, ובחודש יולי החלו המשלוחים למחנה ההשמדה הגדול ביותר שפעל אז (אושוויץ) וה"פתרון הסופי" החל להתבצע. ההשמדה ההמונית נעשתה במחנות המוות בפולין באמצעות הגז ציקלון B ושריפתן של הגופות במשרפות (קרמטוריומים).
לפי נתונים של הנאצים, עד סוף שנת 1942. הושמדו 4 מיליון יהודים.4 בחודשי החורף והאביב של שנת 1943 הואט קצב ההשמדה במחנות ההשמדה, ולאחר דיכוי מרד גטו ורשה וחיסולו נותרו ברחבי פולין ורוסיה כ-300,000 יהודים בכמה עשרות גטאות, ובהם לודג', ביאליסטוק, וילנה וקובנה. מרבית הגטאות חוסלו, ותושביהם נשלחו להשמדה. בשנת תש"ד – 1944 נותרו יהודים רק בגטאות לודג' וקובנה, ועם התקדמות הצבא הסובייטי גורשו יהודים אלו לכיוון גרמניה במסעות רגליים בתנאי חורף קשים ואכזריים, ורק מעטים מהם שרדו.5
ההנהגה הנאצית התגאתה בפתרון הסופי ובביצועו: "הייתה לנו הזכות המוסרית, הייתה לנו החובה לעמנו, להרוס את העם הזה שרצה להרוס אותנו".6

הערות שוליים

  1. "הפתרון הסופי של שאלת היהודים" הופיע לראשונה בדיוני הנאצים (1939) לא בהקשר של השמדה - אלא בהקשר טריטוריאלי שנגע ליישובם מחדש של היהודים בשטח מיוחד (מדגסקר). כשנתיים לאחר מכן (ינואר 1941) כתב תיאודור דאנק, עוזרו של אייכמן: "בהתאם לרצונו של הפיהרר, שאלת היהודים בתוך חלקי אירופה הנתונים בשלטונה או בפיקוחה של גרמניה תטופל במסגרת פתרון סופי", וגם בשלב זה דובר עדיין על פתרון טריטוריאלי: גירוש היהודים למזרח אירופה.
  2. מכתב שנשלח לאדולף אייכמן, בתוך: איאן קרשו, היטלר, נמסיס: 1936 - 1945, תרגם מאנגלית: יוסי מילוא, ספרית הוצאת עם עובד והאוניברסיטה העברית בירושלים, המרכז להיסטוריה גרמנית על שם ר' קבנר, תשס"ה - 2005, עמ' 413.
  3. בוועידת ואנזה הוחלט כי גטו טרזינשטט יהיה מעין גטו לדוגמה, שבו ישוכנו נכים וזקנים ובו יוצג לעולם יחסם ההוגן כביכול של הנאצים ליהודים ויימנעו מחאות והתערבויות מצד גורמים ומדינות בעולם החופשי.
  4. איאן קרשו, היטלר, נמסיס: 1936 - 1945, עמ' 429 - 430.
  5. שמואל אטינגר, תולדות ישראל בעת החדשה, הוצאת דביר, תשכ"ט - 1969, עמ' 309.
  6. היינריך הימלר, מפקד הס"ס, על "הפתרון הסופי של שאלת היהודים", 4 באוקטובר 1943. בתוך: איאן קרשו, היטלר, נמסיס: 1936 - 1945, עמ' 481.