אבות מלאכה

אבות מלאכה הן ל"ט (39) המלאכות העיקריות שאסורות בשבת ואשר נקבעו על פי המלאכות שנעשו ביצירת המשכן. הסמיכות בין הציווי על עבודות המשכן ובין האיסור על עשיית כל מלאכה בשבת (שמות לא) הביאה את חז"ל למסקנה, שכל המלאכות שנעשו במשכן אסורות בשבת, והן ל"ט אבות מלאכה – "ארבעים חסר אחת" (משנה, סדר מועד, מסכת שבת, פרק שביעי משנה ב). את אבות המלאכה האלה מיינו חז"ל לחמישה תחומי עשייה:

1. הכנת אוכל (11 אבות מלאכה);
2. הכנת לבוש והנעלה (20 אבות מלאכה);
3. כתיבה (2 אבות מלאכה);
4. בניית דירה ויצירת כלים (5 אבות מלאכה);
5. הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים – ולהפך (1 אב מלאכה).

נוסף על אבות מלאכה אלו הגדירו חז"ל גם "תולדות" – מלאכות הדומות במטרתן לאב המלאכה, לדוגמה: האיסור להשקות בשבת הוא תולדה של האיסור לזרוע, שהוא אחד מל"ט אבות מלאכה: זורע וקוצר הם שני אבות מלאכה בקטגוריה של הכנת מזון, ושניהם היו חלק מעבודת המשכן: את הצבעים שנדרשו למלאכת המשכן היו מפיקים מצמחים, שגידולם חייב זריעה וקצירה.¹