דב בֵּר בורוכוב

מבוא

דב בֵּר¹ בורוכוב (1881 – 1917) היה הוגה ציוני-סוציאליסטי, "מנהיגה ומעצב דמותה" של מפלגת הפועלים היהודית – פועלי ציון. בורוכוב ביקש לגבש תיאוריה של לאומיות יהודית "שאינה סותרת את הסוציאליזם ומגמותיו". הוא היה "התיאורטיקן הראשון של הציונות הסוציאליסטית"² ונמנה עם מנהיגיה.³ בחייו הקצרים פעל להגשמת חזונו במסעות הסברה בקרב היהודים, בנאומים ובמאמרים רבים שפרסם בעיתונות היהודית, ובעיקר בביטאון פועלי ציון. את עיקרי השקפתו הציונית-סוציאליסטית ניסח במאמר "הפלטפורמה שלנו" (1906 – 1907). בורוכוב נפטר ברוסיה בגיל 36, וכמעט יובל שנים לאחר מותו הועלו עצמותיו לקבורה בקיבוץ כנרת. תלמידיו וממשיכי דרכו בארץ כינסו חלק ממאמריו ואיגרותיו, והוציאו אותם לאור בעברית בשלושה כרכים של "כתבים נבחרים".⁴

תולדות חייו

דב בר (בער) בורוכוב נולד בתאריך ה בסיוון תרמ"א – 1881 באימפריה הרוסית (אוקראינה של ימינו). הוריו, משה-אהרן ורחל, היו יהודים משכילים, ואביו היה מורה לעברית שנמנה עם חובבי ציון בעיר מגוריהם, פולטבה. כבר בילדותו נכרו כישרונותיו של דב בר, וכשהיה בן 11 התקבל לגימנסיה הרוסית בעיר ולמד בה שמונה שנים.⁵ לאחר מכן המשיך ללמוד בכוחות עצמו – פילוסופיה, סוציולוגיה ושפות.

בעיר פולטבה שררה באותם ימים אווירה מהפכנית: העיר הייתה מקום גלות. מתנגדי הצאר, ממיטב האינטליגנציה הרוסית, גורשו אליה – ואווירה זו השפיעה על בורוכוב הצעיר ועל כיוון התפתחותו.⁶ בעיר היה גם מרכז של חובבי ציון, ובורוכוב הצעיר נרתם לפעילות ציונית והיה למרצה מבוקש בקהילות היהודים במזרח אירופה. מאחר שלא ידע יידיש בשלב זה של חייו, הרצה ברוסית, ובמסע הרצאותיו פגש את המוני היהודים שחיו בתחום המושב ברוסיה ועמד על מצבם הקשה. הוא שאף לשלב את הסוציאליזם (המרקסיסטי)⁷ בציונות, וביקש להוכיח כי שתי האידאולוגיות אינן סותרות זו את זו.⁸

רעיונותיו של בורוכוב משכו את לבם של צעירים יהודים רבים, שהזדהו עם עיקרי המרקסיזם אך לא רצו לוותר על הרעיון הציוני, ובורוכוב הציע להם "גשר תיאורטי הכרחי" בין שתי האידאולוגיות.⁹ את מאמרו הראשון – "על אופיו של השכל היהודי" – פרסם בגיל 21. המאמר התבסס על אחת מהרצאותיו, ובו הצביע על קווי ההיכר המאפיינים את "השכל היהודי" ומעידים על ייחודם הלאומי של היהודים. בורוכוב ארגן קבוצות של בני נוער ופועלים יהודים במסגרת ציונית-סוציאליסטית, ובשנת תרס"ד – 1904, בעקבות תכנית אוגנדה, הצטרף לפעילות ההסברה נגד התכנית ופרסם מאמרים שבהם קרא לקידום המפעל הציוני כאינטרס לאומי מרכזי.¹⁰

בגיל 24 נשא לאישה את ליובה, ובאותה שנה השתתף בקונגרס הציוני השביעי, שבו נדחתה סופית תכנית אוגנדה. בפורים תרס"ו – 1906 נמנה עם מייסדי מפלגת הפועלים הסוציאל דמוקרטית היהודית – פועלי ציון. "מבחינה מעשית יצאה תורת פועלי ציון מפולטבה, כשבורוכוב משמש הרוח החיה בביטאונה 'כרוניקת הפועלים היהודים'."¹¹ בביטאון זה, שיצא לאור ברוסית, התפרסם חלקה הראשון של המסה "הפלטפורמה שלנו", שהייתה למצע הרעיוני של המפלגה. באותה שנה נעצר בידי המשטרה רוסית, וכך הסתיימה בפתאומיות תקופת פולטבה של בורוכוב. כעבור כמה חודשים שוחרר בערבות וברח לווילנה, שהייתה למרכז המפלגה.

בתקופה זו השתתף בורוכוב בכינוסים של פועלי ציון כמו גם בקונגרס הציוני השמיני, אך לא חזר לרוסיה מחשש שיישפט וייאסר לתקופה ארוכה. בשנת תרס"ט – 1909 התיישב בווינה שבאוסטריה, שם המשיך את פעילותו במפלגת פועלי ציון, ערך את ביטאונה וכתב ופרסם את מאמריו. שנתיים לאחר מכן החל לעסוק בחקר היידיש וספרותה, והתעניינותו ביידיש "הייתה מרכיב חשוב בתפניתו הרעיונית והפוליטית".¹² בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לארצות הברית, ושם התקבל בהתלהבות רבה: הוא נבחר תוך זמן קצר לוועד המרכזי של פועלי ציון בארצות הברית ונשלח למסע הסברה בקהילות היהודים. בשל חילוקי דעות בינו ובין ראשי המפלגה התערער מעמדו, אך כעבור זמן נבחר שוב לוועד המרכזי של המפלגה והיה לעורך ביטאונה בארצות הברית.

לאחר המהפכה הקומוניסטית ברוסיה (תרע"ז – 1917) הוזמן בורוכוב לחזור לרוסיה, ובאותה שנה רצופת פעילות ונסיעות השתתף בוועידה ובכינוסים של פועלי ציון, במשלחת יהודית לוועידת עמי המיעוט ברוסיה, וכן במושב של המועצה הלאומית היהודית הזמנית שהקים הממשל האוטונומי באוקראינה. באחת מנסיעותיו חלה, ולא קם ממיטת חוליו: הוא נפטר בגיל 36, בתאריך ב בטבת תרע"ח – 1917, ונקבר בקייב. אשתו, ליובה לבית מלצר, ושני ילדיהם, שושנה ודויד,¹³ עלו לארץ בשנת תרפ"ה – 1925 וחיו בתל אביב. בשנת תשכ"ג – 1963 הועלו עצמותיו לקבורה בבית הקברות של קבוצת כנרת.

הציונות הסוציאליסטית של בורוכוב

דב בֵּר בורוכוב שאף לשלב שתי אידאולוגיות סותרות לכאורה – סוציאליזם וציונות. בורוכוב הושפע מן המרקסיזם והיה מקורב לסוציאל-דמוקרטיה ברוסיה, אך במהלך השנים "גיבש לעצמו מערכת רעיונות משלו."¹⁴ הוא הגדיר את היהודים כאומה אקסטריטוריאלית, חסרת טריטוריה משל עצמה, וחסרת משק כלכלי עצמאי. לפיכך קיומם של היהודים מותנה בתפקידים הייחודיים שהם ממלאים בארצות מגוריהם, בתחומי המסחר, המלאכה, הבנקאות – כל עוד לא צמחה במדינה שכבה חברתית המסוגלת למלא תפקידים אלו. אך עם התפתחות החברה החלו לעלות כוחות מקומיים, והיהודים נתפסו כגורם מפריע ומעכב ונדחקו מתפקידיהם וממקומותיהם. וכך, בהיעדר טריטוריה משלהם, נאלצים היהודים לעבור מארץ לארץ. מכאן מסקנתו של בורוכוב, שיש לרכז את המוני היהודים בטריטוריה ובמדינה משלהם, וכי ארץ ישראל היא הפתרון המועדף לבעיית היהודים. תפקידה של התנועה הציונית, ובראש ובראשונה של חבריה ממעמד הפועלים – לעלות לארץ ישראל.¹⁵

תחילה שלל בורוכוב בנחרצות את הגלות ואת האפשרות של המשך הקיום היהודי הלאומי בתפוצות, והדבר בא לידי ביטוי במאמרו "הפלטפורמה שלנו". לאחר זמן, ובעקבות התעניינותו ביידיש ובתרבותה, הכיר באפשרות של קיום לאומי אוטונומי בתפוצות לצד "חיים יהודיים ממלכתיים בארץ ישראל". בחלוקה זו בין קיום לאומי בגולה ובין קיום לאומי עצמאי בארץ ישראל הועיד תפקיד לכל אחת משתי השפות: העברית תהיה שפתו הלאומית של העם השב לארצו, ואילו היידיש – "שפת הגיבוש היהודי בתפוצות".¹⁶
בורוכוב סבר כי ארץ ישראל תממש לא רק את הרעיון הציוני – אלא גם את הרעיון הסוציאליסטי של מאבק מעמדי שעתיד להסתיים ביצירת "חברה סוציאליסטית בארץ ישראל."¹⁷ החברה היהודית החדשה בארץ תתבסס על חלוקת תפקידים בין הבורגנות היהודית ובין הפרולטריון היהודי: בעלי הממון יקימו כלכלה קפיטליסטית, והפועלים שיעלו לארץ בסיוע תנועת הפועלים היהודית, יתארגנו וישתלבו בעשייה תוך מאבק על מעמדם החברתי, על שכרם ותנאי עבודתם. החלוצים הפועלים יקימו מוסדות לעזרה הדדית וימשכו לארץ עלייה פועלית המונית בעלת תודעה חברתית. בורוכוב "השקיע כישרון אנליטי רב בהצדקת הציונות במונחים מרכסיסטיים".¹⁸

להסתדרות הציונית היה, לתפיסת בורוכוב, תפקיד בארגון העלייה לארץ ישראל תוך שיתוף פעולה בין-מעמדי. אך לאחר הגשמת יעד זה, ואף תוך כיד מימושו, יתרחש המאבק בין המעמדות – שיסתיים, כאמור, ביצירתה של חברה סוציאליסטית. בשנה האחרונה לחייו, בוועידת מפלגת פועלי ציון שהתקיימה בקייב (תרעז – 1917) הביע את תמיכתו ברעיון ההתיישבות השיתופית של פועלים בארץ ישראל. עמדתו עוררה התנגדות בקרב חברי מפלגתו שחששו מן התוצאה האפשרית: הפיכת הפועלים ל"בעלי בתים" ופגיעה במאבק בין המעמדות. בורוכוב גם חזר לעמדתו המקורית בדבר שלילת הגלות וקרא לחבריו למפלגה ולרעיון לעלות לארץ כפועלים חלוצים "ולהתגייס להגשמת הציונות".¹⁹

בורוכוב - "הפלטפורמה שלנו"

"הפלטפורמה שלנו"20 הוא שמו של מאמר ארוך שכתב דב בר בורוכוב, ובו ניסח את עיקרי השקפתו הציונית-סוציאליסטית. המאמר נדפס בהמשכים: תחילה בשנת תרס"ו – 1906 בשלושה גיליונות של ביטאון מפלגת פועלי ציון בפולטבה – "כרוניקת הפועלים היהודים". ההמשך התפרסם בכתב העת "הפטיש" בקְרִים, ובשניהם – ברוסית (בלי תרגום ליידיש). רק חלקה האחרון של "הפלטפורמה" ראה אור מלכתחילה ביידיש בשני ביטאונים יהודיים בווילנה (תרס"ז – 1907).²¹ כמה שנים לאחר מותו תורגמה "הפלטפורמה שלנו" בשלמותה ליידיש, ובשנת תרצ"ג – 1933 היא תורמגה לעברית ויצאה לאור בתל אביב במסגרת כתבי ב' בורוכוב (בעריכת ז' אברמוביץ וי' יצחקי).
"הפלטפורמה שלנו" ציינה שינוי בעמדותיו הראשוניות של בורוכוב: במאמריו הראשונים – ובהם המאמר "לשאלת ציון וטריטוריה" (תרס"ה – 1905) – הדגיש בורוכוב את הצורך בנטישה מוחלטת של הגלות ובהקמת התיישבות יהודית בארץ ישראל. אך "בפלטפורמה שלנו" העמיד בורוכוב את הצורך לפעול בו זמנית גם למען המהפכה החברתית ברוסיה (ובארצות אחרות) וגם למען הגשמת הציונות בארץ ישראל. בורוכוב הניח כי אין צורך בארגון העלייה לארץ ישראל, שכן התהליך יתרחש מעצמו בלחץ הנסיבות ההיסטוריות, הכלכליות והחברתיות. הוא הניח שבתהליך זה יגיעו לארץ יהודים רבים, והם לא ייתקלו בהתנגדות מצד האוכלוסייה המקומית ויוכלו לפתח את התעשייה והכלכלה של הארץ המוזנחת ולהביא למודרניזציה שלה. לפי תפיסתו, השלב הראשון של התיישבות בארץ ופיתוחה יתבצע בידי העולים הבורגנים, בעלי הממון, ובשלב זה לא יהיה צורך בהתגייסות הפועלים להגשמה הציונית. לאחר שלב ההתבססות של היישוב היהודי (הבורגני) יגיעו החלוצים הפועלים שישתלבו בתעשייה ובכלכלה וייאבקו על זכויותיהם ועל מעמדם, וכך תתפתח בארץ מלחמת מעמדות כפולה – "נגד הבירוקרטיה התורכית ונגד הבורגנות היהודית". המאבק יסתיים בניצחונם של הסוציאליסטים, ישמש השראה לפרולטריון היהודי בעולם וימשוך לארץ פועלים יהודים רבים.
כעבור זמן נסוג בורוכוב מן הרעיון של נטישת הגלות והכיר באפשרות של קיום לאומי אוטונומי בתפוצות לצד "חיים יהודיים ממלכתיים בארץ ישראל".²² בשנה האחרונה לחייו, עם שובו לרוסיה, חזר בורוכוב לעמדתו הראשונית וקרא לפועלי ציון לנטוש את הגלות, לא להמתין לעליית הבורגנות ולהתבססותה בארץ אלא להגשים בעצמם ולאלתר את הציונות באמצעות עלייה ופיתוח ההתיישבות השיתופית בארץ. "הפלטפורמה שלנו" נחשבת ל"חיבור המרכזי של הקלאסיקה… הבורוכוביסטית", והיא שהעניקה לו את מעמדו כהוגה ציוני-סוציאליסטי וכמנהיג מפלגת פועלי ציון.²³

העשרה - קישורים

מאמרו של בורוכוב "הנחות יסוד על שאלת היהודים" – באתר דעת

מידע על דב בר בורוכוב ועל השקפותיו, על פי המבוא שכתב יצחק בן צבי למהדורת "כתבים נבחרים" – באתר דעת