דויד הראובני

אין בידינו פרטים על זהותו האמיתית של דויד הראובני ועל קורות חייו. הוא הציג עצמו כנסיך לבית המלכות של שבט ראובן – ומכאן כינויו: הראובני. הוא האמין בקיומם של בעשרת השבטים ותיאר אותם ככוח מדיני וצבאי אדיר המוכן לבוא לעזרת היהודים.
הראובני היה גם שותף לשאיפת הנוצרים למגר את שלטון האיסלאם: בפברואר 1524 נפגש עם האפיפיור קלמנט ה-7 והציע לו שיתוף פעולה בין יהודים לנוצרים נגד האיסלאם. פעילותו המשיחית נמשכה כשמונה שנים (1524 – 1532) בעיקר בקרב קהילות איטליה, אך הוא הגיע גם לאנוסים בפורטוגל, שם הכיר את דיאגו פירס – הוא שלמה מולכו, החזיר אותו ליהדות ואף צירף אותו אליו במסעו לקיסר גרמניה: בשנת 1532 התייצב בפני קיסר גרמניה, אולי במטרה להציע לקיסר את עזרת היהודים במלחמה בטורקים, ששלטו אז, בין השאר, בארץ ישראל.
שם, בגרמניה, נאסרו מולכו והראובני. עיקר המידע על פעילותו מבוסס על יומנו האישי – שאותו כתב בעברית, וכן על מכתבים של אנשים בני זמנו.
לא ברור מי היה האיש במציאות, אך נראה כי עיקר החשיבות – בדמות הדמיונית שביקש להציג: "דמות אביר יהודי, סגפן וירא שמים, דיפלומט ומטיף כאחד", שבזכות דמותו הדמיונית הלהיב – אך גם הרתיע – את קהילות היהודים. סופו של מולכו אינו ברור. הוא נעלם "כיאות לדמותו המיסתורית",¹ ונראה שהוא נרצח בידי האינקוויזיציה בספרד בשנת 1538.
חייו ודמותו החידתית של דויד הראובני, ופעילותו עם שלמה מולכו, היו מקור השראה ליצירות ספרותיות, ובהן ספרו של מקס ברוד, הראובני נסיך היהודים (בגרמנית, תרפ"ה – 1925); אדמונד פלג, היהודי של האפיפיור (בצרפתית).