דליה רביקוביץ'

דליה רביקוביץ (1936 – 2005) – משוררת ומתרגמת ישראלית, "מעמודי התווך של השירה העברית הלירית".¹ נולדה ברמת גן והתחנכה בקיבוץ גבע, שאליו הגיעה בגיל שש, לאחר מות אביה. בתום שירותה הצבאי למדה באוניברסיטה העברית בירושלים והייתה מורה לספרות בתיכון.

דליה רביקוביץ החלה לכתוב שירים בנערותה, שיריה החלו להתפרסם בכתבי עת ספרותיים כשהייתה בת 19, ² ובגיל 23 ראה אור ספר שיריה הראשון – "אהבת תפוח הזהב" (תשי"ט – 1959). במקביל לעבודת ההוראה וכתיבת שירים עסקה בעריכת דו-ירחון לילדי הגולה – "אורות קטנים", ובהמשך כתבה מאמרי ביקורת בנושאי תיאטרון ועסקה בתרגום ספרי שירה וספרי ילדים לעברית.³

רביקוביץ כתבה גם סיפורים קצרים⁴ וספרים לילדים וזכתה לפרסים רבים על שירתה ועל יצירתה, ובהם פרס שלונסקי, פרס ביאליק ופרס ישראל לשירה לשנת תשנ"ח – 1998. דליה רביקוביץ נפטרה בגיל 69 בעיר מגוריה, תל אביב, ונקברה בבית הקברות בקריית שאול. השאירה אחריה בן, עדו.
דליה רביקוביץ שייכת מבחינה כרונולוגית למשוררי דור המדינה,⁵ אך שירתה מציגה בריחה מן המציאות אל האגדה וכמיהה רומנטית למחוזות נכספים. בשיריה עוסקת דליה רביקוביץ בנושאים הנוגעים לחייה ולחוויותיה: אהבה ושכול, יתמות ובדידות, עוול וניצול: "אֲנִי עִם דִמְעוֹת הָעֲשׁוּקִים" העידה רביקוביץ על עצמה. להבעת מגוון זה של רגשות עשתה רביקוביץ שימוש בעברית לרבדיה ולמקורותיה – התנ"ך והמשנה, הפיוט והתפילה.⁶

יש הסבורים כי השימוש בלשון המקורות היה עבורה אמצעי להרחיק ולעמעם את החוויות הקשות בחייה – ובשירתה. בספר "אהבת תפוח הזהב" הדוברת היא ילדה, ומבנה השירים הפשוט הולם את תמימותה של הילדה-המשוררת ואת חלומותיה-הזיותיה. לאחר מכן השתנה סגנון שירתה של רביקוביץ: הדמות הדוברת אינה עוד ילדה תמימה אלא דמות מפוכחת, ואת התמימות מחליפים הספקנות, חוסר אמונה ותיאורי מוות.⁷
שירתה של דליה רביקוביץ התפרסמה בכמה קבצים, ובהם – נוסף על "אהבת תפוח הזהב" – הספרים: "חורף קשה", "כל משברייך וגלייך", "תהום קורא", "אהבה אמתית", "אמא עם ילד" ועוד. כמה משיריה הולחנו, דוגמת: "בסיירת שקד", "עמק דותן", "חמדה". דליה רביקוביץ נחשבת לאחת המשוררות האהודות על קהל הקוראים הישראלי, ושיריה, המבוססים על עדות אישית, "מבטאים אמת אוניברסלית וחוויות של רבים".⁸