הורדוס המלך

מבוא

הורדוס מלך יהודה (73 – 4 לפני הספירה) היה צאצא למשפחה אדומית מכובדת.¹ הוא היה יהודי "לפי דתו ולפי עמו" שהגיע לשלטון "בעזרת כידוניה של רומי" וגם "על חורבות בית חשמונאי" – בניגוד לרצונם של רוב היהודים.² הורדוס החל את הקריירה המדינית שלו כמושל הגליל, ובסופו של דבר התמנה למלך יהודה-יודיאה והיה הבנאי הגדול של ארץ ישראל וירושלים.

בימי מלכותו נהנתה הארץ מרווחה כלכלית ושגשוג. קורות חייו ודרכי שלטונו כוללים מעשי אכזריות קשים: הורדוס לא היסס לטבוח ביהודים ואף הוציא להורג בני משפחה, ובהם אשתו וילדיו. המסורת היהודית גינתה את דמותו של הורדוס ואת ימי מלכותו, והוא מתואר במקורות חז"ל כשליט אכזר וכרוצח.⁴ אך מפעליו של הורדוס – בארץ ישראל ובקהילות היהודים בתפוצות – מאזנים את ההערכה השלילית ומעידים על מרכזיותו בהיסטוריה של ארץ ישראל בשלהי תקופת הבית השני.

מעט יוצרים: דברי היהודים לאחר מות הורדוס

מאת:

• יוסף בן מתתיהו

(קטע מתוך: דברי משלחת היהודים שבאו אל קיסר רומי אחרי מות הורדוס).

"וכשניתנה [רשות] הדיבור לשליחי היהודים…
נפנו ל[דברי] קטגוריה על מעשי העוול של הורדוס,
וחיוו דעתם עליו כעל מלך לפי כינויו [בלבד],
שקנה לו את המידות הגרועות בתכלית אשר בכל אחד משלטונות העריצות,
וצירף אותן יחד להוותם של היהודים ונהג [על פיהן]
ולא נמנע מלהוסיף [עליהן] הרבה חידושים על פי טבעו שלו.
אם אמנם רבים הם שמתו במיתות שמעולם לא סופר עליהן קודם לכן,
הרי אסונם של החיים גדול הרבה מאסונם של הללו:
לא זו בלבד שהם מתענים במראם וברוחם, אלא גם ב רכושם.
הוא לא פחד מלקשט את הערים, הנמצאות מסביב והמיושבות נוכרים…
את העם… מילא עוני ללא מוצא, וכשהרג בני טובים מטעמים חסרי שחר
שדד את רכושם…
מלבד הטלת מסים שהיה מטיל על כל אדם מדי שנה,
מלבד מתנות עשירות לו ולבני ביתו ולרעיון…
ואף על פי שמהומות ותמורות רבות עברו על העם,
לא סופר מעולם על פורענות כזו שבאה עליו
דוגמת הרעה שהמיט הורדוס על העם…"

*יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, תירגם מיוונית: אברהם שליט, הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ג – 1963, ספר יז פרק יא.

רקע: עלייתו של הורדוס

התפתחויות מדיניות וחברתיות בימי המדינה החשמונאית הם הרקע לעלייתו של הורדוס ולמהלך חייו: תקופת החשמונאים הייתה מלווה בהתפשטות יהודית טריטוריאלית שכללה את צירופם ואת גיורם של תושבי הארץ "שלא נמנו קודם לכן עם האומה היהודית" אך השתלבו במערכת השלטונית והחברתית של החשמונאים. משפחתו של הורדוס – משפחת אנטיפס – הייתה דוגמה לתהליך זה: משפחה מכובדת, אדומית במוצאה – שהתגיירה והשתלבה במדינת החשמונאים.⁵

שלטונות רומי – ששלטו בארץ מאז כיבושה בידי פומפיוס בשנת 63 לפני הספירה – חיפשו פתרון לבעיה המיוחדת שניצבה לפניהם בארץ ישראל: ארץ בעלת רוב יהודי תוסס ופעיל – לצד מיעוט הלניסטי עירוני, שהיה מועדף על הרומאים אך לא מקובל על היהודים. מרידות חוזרות ונשנות של יהודי הארץ אילצו את השלטון הרומי לחפש פתרון של פשרה בדמותו של שליט שיהיה מקובל עליהם – ועל היהודים. הפשרה נמצאה בדמותו של הורדוס, שהיה יהודי מבחינת שייכותו הלאומית, אך מקורב לרומאים ונאמן עליהם.⁶ שלטונות רומי ציפו מהורדוס לנהל מדיניות מאוזנת, לנווט בין המחנות ולהביא לרגיעה וליציבות ברחבי ארץ ישראל.

תולדות חייו של הורדוס

הורדוס היה בנם של אנטיפטרוס ממשפחת אנטיפס – משפחה אדומית מכובדת שהתגיירה עוד בתקופת החשמונאים. אמו, קיפרוס, הייתה ערבייה נבטית, ולהורדוס היו שלושה אחים ואחות ושמה שלומית.⁷ הורדוס היה בן עשר כאשר כבש פומפיוס את ארץ ישראל – כיבוש שציין את סופה של מדינת החשמונאים. אין בידינו פרטים על ילדותו ועל חינוכו של הורדוס, ולא ברור אם הוא למד במרישה או בירושלים, אך נראה שכבר בילדותו למד יוונית, וכמו יהודים אחרים בני דורו שלט בשלוש שפות – ארמית יוונית ועברית. את עיקר השכלתו רכש בגיל מבוגר יחסית בעזרת איש רוח והיסטוריון שהיה גם ידידו – ניקולאוס איש דמשק.⁸

בגיל 25 קיבל לראשונה תפקיד רשמי והתמנה לנציב הגליל. בתפקידו זה נאלץ להתמודד עם מורדים יהודים שלא הסכינו עם המשטר הרומי החדש. הורדוס לא היסס לדכא את המרידה ולהפגין יד קשה כלפי נתיניו היהודים – והתחשבות מרבית באינטרסים של השלטון הרומי.⁹

השינוי העיקרי במעמדו של הורדוס חל בעקבות פלישת הפרתים לסוריה ולארץ ישראל (40 – 38 לפני הספירה). מתתיהו אנטיגונוס, המלך החשמונאי באותן שנים ואחרון המלכים החשמונאים, כרת ברית עם הפרתים בתמיכת רבים מתושבי יהודה. הורדוס, לעומת זאת, ברח מירושלים ונסע לרומא כדי להצטרף למלחמתם בפרתים. ברומא זכה הורדוס לקבלת פנים אוהדת מאוד ולמינוי כמלך יהודה. עם שובו לארץ מיגר הורדוס בסיוע ליגיונות רומי את ההתנגדות של הכוח הצבאי בפיקודו של אנטיגונוס, ולא בחל בצעדים אכזריים כלפי יריביו היהודים. העיר ירושלים נכבשה בשנת 37 לפני הספירה; מתתיהו אנטיגונוס החשמונאי נפל בשבי והוצא להורג בלחצו של הורדוס, שבצעד זה הבטיח את מעמדו כמלך הבלתי מעורער של יהודה-יודיאה.

להורדוס היו בימי חייו נשים רבות, ובשנותיו המאוחרות היה נשוי בו זמנית לתשע נשים. הוא הוליד ילדים רבים, שחלקם מתו ושלושה מהם הוצאו להורג בפקודתו.¹⁰ אשתו בה"א הידיעה הייתה אשתו השנייה, מרים החשמונאית, שהנישואים אתה נועדו לאחד את בית חשמונאי ובית אנטיפס. מרים החשמונאית ילדה לו שלושה בנים – אלכסנדר, אריסטובולוס ועוד בן שמת בילדותו. כל עוד חיה מרים, לא התחתן הורדוס עם נשים אחרות; אך כשהואשמה בבגידה לא היסס להוציא להורג אותה ואת אמה, אלכנסדרה – אם כי אחר כך הביעה חרטה על מעשהו זה.¹¹ שני בני מרים החשמונאית זכו לאהדה רבה בקרב היהודים, ובתחילה אף זכו ליחס מועדף של הורדוס עצמו. ואולם במהלך השנים ועקב המתחים בין בני הורדוס, סר חינם, והם הוצאו להורג בפקודת אביהם. רציחתם הביאה להרעה ביחסים בין הורדוס לציבור היהודי בארץ.
הורדוס מת ממחלה בשנת 4 לפני הספירה כשהיה כבן 70, ונקבר בהרודיון. עם מותו בא הקץ על מלכותו, והיא התחלקה בין יורשיו.¹²

מפעלי הבנייה של הורדוס

הורדוס היה "גדול הבונים בתולדות ארץ ישראל העתיקה" – ערים, ארמונות, מבצרים ובנייני ציבור ששרידים מהם נשתמרו ונחשפו במקומות שונים בארץ. מפעלי הבנייה של הורדוס היו חסרי תקדים הן בהשוואה לקודמיו החשמונאים והן בהשוואה לתקופת הבית הראשון בשיאה – ימי שלמה המלך ואחאב.¹³

בנייתו של הורדוס נועדה לענות על צרכים דתיים, כלכליים או ביטחוניים, ובמקומות רבים המשיכה את מלאכת הבנייה של החשמונאים – אך בהיקף גדול הרבה יותר ובפאר רב. הורדוס התעניין באופן אישי בכל מפעלי הבנייה, וגילה מעורבות אישית בהרחבת בית המקדש השני. הבנייה הנרחבת של הורדוס הייתה חלק מאופנת התקופה, היא נעשתה בהשראת מפעלי הבנייה הקיסריים, ואפשרה להורדוס להנציח לדורות את עצמו, את בני ביתו ואת מיטיביו, קיסרי רומא. שלושה מפעלי בנייה של הורדוס היו מרשימים במיוחד:
הבנייה בירושלים: ירושלים בימי הורדוס הייתה אחת הערים היפות ביותר במזרח כולו, ובית המקדש השני בימי הורדוס נחשב לכליל יופי: "מי שלא ראה בית המקדש בבניינו (=של הורדוס) לא ראה בניין מפואר מעולם".¹⁴
בניית ערים חדשות, ובהן סבסטיה בשומרון וקיסריה לחוף הים התיכון. בקיסריה – שנקראה על שמו של הקיסר אוגוסטוס – בנה הורדוס נמל מלאכותי, שהיה לאחד הגדולים במזרח התיכון, וכן מבני ציבור ותרבות, ובהם תיאטרון, אמפיתיאטרון והיפודרום (למירוצי סוסים) שמשכו אליהם מבקרים רבים. בקיסריה הייתה אוכלוסיה יהודית גדולה, אך לעיר היה אופי הלניסטי מובהק. בסבסטיה כלל לא התגוררו יהודים, והיא שימשה בעיקר עיר מגורים לחיילים רומאים ומשפחותיהם.
שיקום מבצרים ובניית מבצרים חדשים: הורדוס שיקם והרחיב מבצרים שנבנו בימי החשמונאים, ובהם המבצרים במדבר יהודה – אלכסנדרון, מצדה והורקניה. המבצרים החדשים שבנה הורדוס – דוגמת ההרודיון – כללו מבצר, ארמון מלכות, ומרכז מינהלי.

הורדוס - והיהודים

הורדוס המלך עלה למלוכה בניגוד לרצונם של מרבית יהודי ארץ ישראל. מבחינתם היה הורדוס האדומי במוצאו, שליט זר, שתפס בכוח את המלוכה – "על כידוניה של רומי" – תוך נישול בית חשמונאי ורדיפתו. העוינות כלפי הורדוס התפוגגה רק לזמן קצר, כאשר נראה שהורדוס בחר כיורשיו את שני בני מרים החשמונאית – אלכסנדר ואריסטובולוס – שהיו בעיני העם נסיכים חוקיים של בית חשמונאי. אך חיסולם של שני הבנים שם קץ לתקוות אלו וסיפק לעם הוכחה כי אכן הורדוס נחרץ בדעתו לרדוף עד חורמה את שרידי בית חשמונאי.

היחסים המתוחים בין הורדוס לנתיניו היהודים שררו גם על רקע נאמנותו המודגשת של הורדוס לקיסרות הרומית, שקיבלה ביטוי בפולחן הקיסר ובהקמת מקדשים ופסלים לכבודו ברחבי הארץ. בעיני הציבור היהודי היה בכך משום הכרה שלטונית בעבודה זרה, למרות שהורדוס השתדל להימנע מבנייה אלילית ביישובים בעלי רוב יהודי וגילה התחשבות ברגשותיהם.¹⁵ בעיני הרומאים היה הורדוס נציגם הרשמי של כל היהודים בקיסרות – בארץ ומחוצה לה – והוא אכן פעל להגנת יהודי התפוצות ודאג לזכויותיהם.¹⁶ זאת ועוד: הורדוס השתדל לקרב את יהודי התפוצות לארץ, עודד את עלייתן של משפחות לישראל ודאג לשילובן בעילית החברתית של ימיו.
במסורת היהודית מתואר הורדוס כעריץ קשה לב ואכזר, ואף יוסף בן מתתיהו מעיד על אכזריותו ומספר כי הורדוס ציווה על אחותו, שלומית, להוציא להורג עם פטירתו קבוצה של יהודים בעלי מעמד כדי להשבית את שמחת העם על מותו….¹⁷ ובאחד הספרים החיצוניים נאמר על הורדוס (מבלי להזכיר את שמו): "מלך עז פנים, אשר לא היה ממשפחת הכוהנים, אדם נורא… והרג זקנים ונערים ולא יחמול".¹⁸ ועם כל זאת, "הערכת אישיותו ופועלו של הורדוס בתולדות ישראל… לא תהיה בשום פנים שלילית בלבד".¹⁹

ירושלים בימי הורדוס

הורדוס המלך החל לבנות את ירושלים בשנים הראשונות לשלטונו, והמשיך במפעל הבנייה של העיר עד לשנות מלכותו האחרונות. יש המעריכים כי מפעל הבנייה של הורדוס בירושלים הביא לשינויים עצומים בנוף העיר ובבנייניה, אם כי הוא הקפיד לשלב את בנייתו במתאר הכללי הקיים של העיר – מבלי לעצב אותו מחדש.²⁰

הבניין הראשון שבנה בירושלים היה מצודת אנטוניה, מצפון-מערב להר הבית. את ארמון המלכות המבוצר בנה הורדוס בעיר העליונה. הארמון היה מוקף חומה, ובו אולמות וחדרי שינה רבים לאירוח. פנים הארמון עוצב בפאר רב, והיו בו תקרות מרהיבות ואבנים יקרות. מתחם הארמון כלל שלושה מגדלים גבוהים ומפוארים שאותם הקדיש לשלוש הדמויות הקרובות לו ביותר: אחיו הבכור פצאל, אשתו מרים החשמונאית וידידו הקרוב היפיקוס. הורדוס גם הקים בירושלים מבני ציבור לטיפוח התרבות ההלניסטית: תיאטרון להצגת מחזות, אמפיתיאטרון למלחמות גלדיאטורים והיפודרום למירוצי סוסים.²¹ ירושלים של הורדוס הייתה "לאחת הערים היפות ביותר במזרח כולו". ²²

בית המקדש השני בימי הורדוס

גולת הכותרת של מפעלי הבנייה של הורדוס בירושלים הייתה שיפוצו והרחבתו של בית המקדש השני לכדי "יצירה ארכיטקטונית מרהיבה, שהלמה את מרכזיותו בחיי האומה אשר שלוחותיה היו פזורות על פני העולם הים התיכוני ומעבר לו".²³ גובה הקירות החיצוניים של בית המקדש הגיע עד ל-50 מטר, וכותרות העמודים צופו בזהב. בית המקדש עמד במרכזה של רחבה בנויה שנתמכה בארבעה כתלים עצומי ממדים, שהיו כתליו של הר הבית: כותל צפוני, כותל מזרחי, כותל דרומי וכותל מערבי.

בתקופת הורדוס היה בית המקדש (השני) אחד המבנים הגדולים והמפוארים במזרח, ולפי העדות בתלמוד הבבלי, מי שלא ראה את בית המקדש בימי הורדוס "לא ראה בניין מפואר מעולם."²⁴ עוד מסופר בתלמוד, שבית המקדש השני שבנה הורדוס היה בנוי מאבני כוחל, שיש ומרמר – אבנים חלקות בצבעים כחול, לבן וירוק. על פי התלמוד, ביקש הורדוס לצפות את אבני המקדש בזהב, ואמרו לו חכמים: "כך יפה יותר, שנראות האבנים כגלי הים".²⁵

מעבר להרחבתו ופיאורו של בית המקדש עצמו, הרחיב הורדוס המלך את כל המתחם של הר הבית כדי לקלוט את עולי הרגל הרבים שהיו פוקדים את בית המקדש בשלוש רגלים. לשם כך פינה הורדוס שכונות מגורים (תמורת פיצוי לתושביהן) והקים קירות תמך חזקים במיוחד למתחם הר הבית. בדרום הר הבית בנה הורדוס את הבזיליקה – בניין מלבני עצום ממדים שהופרד לאורכו בטור עמודים גבוהים ומפוארים, לפי מיטב המסורת של הבנייה הרומית.
הרחבתו של בית המקדש השני נועדה לשפר את יחסיו עם היהודים "ולחפות על הרבה ממעשיו הבלתי פופלאריים" – אך גם לטפח את דימויו ויוקרתו בעיני כולם, יהודים ורומאים כאחד.²⁶

העשרה - קישורים

על הורדוס כדמות שנויה במחלוקת במקורות יהודיים – באתר דעת

מאמר של אלחנן אייבשיץ על חומת בית המקדש ועל הרחבת תחום הר הבית – באתר דעת