והיה אם שָׁמוֹעַ

הקטע השני מתוך קריאת שְׁמַע מבוסס על שמונה פסוקים מספר דברים, ועיקרו – רעיון הגמול, השכר והעונש, לעם ישראל: ה' מעניק שכר טוב להולכים בדרכיו ומקיימים את מצוותיו, ומעניש את אלו ההולכים אחרי אלוהים אחרים (עבודת אלילים).
לשכר ולעונש יש היבט לאומי: אם בני ישראל ישמרו את דרך ה' – תבורך ארץ ישראל בגשמים בעתם ובשפע יבולים, שיבטיחו מזון ושובע לאדם ולבהמותיו. אך אם בני ישראל יעבדו אלוהים אחרים (עבודת אלילים) – לא ירדו גשמים, והאדמה לא תצמיח דבר, ובני ישראל יאבדו מן הארץ שה' נתן להם.
בקטע זה נזכרות גם כמה מצוות, ובהן מצוות תפילין – וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא 18), ומצוות מזוזה – וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיך" (שם 20). ולכן פסוקים אלו נכתבים על קלף המזוזה ועל יריעות הקלף שבתוך התפילין. ואלה הפסוקים:
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם,
וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ…
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים…
וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם…
וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.
וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶך
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם
לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.
(דברים יא 13 – 21)